מגלית היא צמח מיוחד במינו, שפרחיו שונים מאלה של כל צמח אחר בארץ: נהוג לחלק את הצמחים לפי הסימטריה של הפרח – פרח שאפשר לחצותו במישורי-סימטריה רבים נקרא "פרח נכון", ואילו פרח שאפשר לחצותו במישור סימטריה אחד בלבד נקרא "פרח בלתי-נכון" או "פרח זיגומורפי". והנה נדחקת המגלית אל בין שתי הגדָרות אלה: המבנה של הפרח מלבני, אפשר לחצותו בשני מישורי סימטריה, לא יותר. זהו צמח חד-שנתי מדברי מסועף, שעליו דלילים, גזורים-מנוצים לאונות מעטות.
מגלית מצרית פורחת באביב, במרס–אפריל. הפרח צהוב חיוור. שני עלי הגביע נושרים במהרה. שני עלי הכותרת החיצוניים גדולים, ראשם משולש. שני עלי הכותרת הצדדיים קטנים. כל אחד מארבעת עלי הכותרת מחולק ל-3 אונות. האונות האמצעיות של עלי הכותרת הפנימיים תמימות, כפופות פנימה ויוצרות מיכל לאבקה. 4 אבקנים, בבסיסיהם מופרש צוף. הצלקת מבשילה וגדלה אחרי הבשלת האבקנים. הפרי סרגלי דק, לרוב ישר (ולא מקושת לצורת מגל, כמו במינים אחרים, שנתנו לסוג את שמו).
מגלית מצרית נדירה בארץ, גדלה בערבה ובבתה. נפוצה בצפון הנגב, בהר הנגב ובשפלת פלשת. תפוצתה העולמית משתרעת במדבריות צפון אפריקה.
בסוג 12 מינים, שתפוצתם משתרעת לכל אורכה של אסיה מהים התיכון ועד סין. הסוג מתנדנד לפי דעותיהם של חוקרים שונים בין משפחת הפרגיים לעשנניים ולבין משפחה נפרדת לעצמה. בארץ 6 מינים.
כתב מייק לבנה