טופח זקוף

טופח זקוף הוא צמח עשבוני חד-שנתי, מקריח, גובהו 60-15 ס"מ. הגבעולים זקופים (מכאן שמו העברי של המין), מסועפים, עדינים, מזוותים, מצולעים, אך אינם מכונפים. העלים מורכבים, עשויים זוג עלעלים סרגליים-איזמלניים, מחודדים, על פני הטרף עורקים מקבילים. הפטוטרות קצרצרות, מסתיימות בזיף קצר, לעתים נראה כעלעל מרצעני צר, היוצא בין העלעלים. לעתים, בעלים העליונים, הזיף נמשך לפטוטרת פשוטה, בלתי מסועפת. לעלי הלוואי, הלופתים את בסיס הפטוטרת, שתי אונות מרצעניות, התחתונה קצרה ומחודדת כלפי מטה, כך שזוג עלי-הלוואי נראה כמעט דמוי-חץ בבסיסו ואילו האונה העליונה ארוכה יותר. התפרחות חד-פרחיות, בחיקי עלים. עוקץ התפרחת קצרצר וכמעט שאינו מובחן. אורך עוקץ-הפרח כאורך הגביע. הגביע צינורי, שעיר מעט, שיניו כמעט שוות, איזמלניות-צרות, אורכן כאורך צינור הגביע. עלי הכותרת ארוכים ככפליים מהגביע, צבעם כחול-לילך. המפרש ארוך מעט מהסירה ומהמשוטים, מפורץ בראשו, צבעו לילך עם עורקים ארגמניים. צבע הסירה לילך בהיר וצבע המשוטים לבן. התרמיל גלילי, ישר, אורכו כ-3 ס"מ, משונץ בעדינות לפי מיקום הזרעים, על פניו רשת עורקים עדינה, בקצהו מקור קצר, מכיל 14-4 זרעים כדוריים, חומים, חלקים. קיימת שונות בשעירות אברי הצמח ומוכרים מופעים קירחים, מקריחים ושעירים.
טופח זקוף פורח באביב. הוא נדיר בישראל וגדל בשדות בור במרכז הארץ וצפונה. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון, דרום אירופה ואסיה.
טופח זקוף תואר בשנת 1753, על-ידי הטקסונום לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שמו המדעי של הסוג, Lathyrus, "אפונה", הושאל מהיוונית העתיקה. שמו המדעי של המין, inconspicuus, מלטינית: "קטן", "בלתי-ניכר", על פי תיאורו של לינאוס בספרו היסודי Species Plantarum ("מיני הצומח"): "flore vix conspicuo" - "הפרחים כמעט שאינם ניכרים".
השם העברי "טופח" נזכר במשנה (ראו "הצמח במקורות" משמאל) ונכנס לשימוש לראשונה כשמו של הסוג המוכר לנו כיום במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). השם טֹפַח זָקוּף  נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג טופח כ-160 מינים. בישראל נאספו 24 מינים, רובם נדירים, מהם 7 הינם צמחים אדומים בסכנת הכחדה ורק 7 מינים מצויים או נפוצים.

כתב: דרור מלמד

על הסוג טופח
בסוג טופח כ–160 מינים, בארץ 24, כולם פרט לשניים הם חד-שנתיים, גבוהים ויפים. טופח הוא סוג מגוון, שמיניו שונים זה מזה בגורמים רבים, עד שכל הכללה לגבי תכונות הסוג יש לה חריגים, והספרים כותבים אותה בתוספת "לרוב". ובכל זאת אפשר להבחין מיד שמין בלתי-מוכר הוא כנראה טופח: העלה מנוצה לרוב, מורכב מזוג אחד (לפעמים יותר) של עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לואי גדולים, וציר העלה מתמשך בקצהו לקנוקנת. הגבעולים לרוב מכונפים או ממוקצעים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו כתום–חום בהיר טיפוסי. הוא מפריש צוף ומדיף ריח, ומואבק על-ידי חרקים, בעיקר דבורים. את אבקתו הוא מעביר לחרק בשיטת "משחת-השיניים": 9 אבקנים מאוחים ואחד חופשי, כולם כלואים בתוך הסירה, ובה מצטברת האבקה הבשלה. האבקה מבשילה לפני שהצלקת בשלה לקלוט אבקה. משנעמד חרק על הפרח הוא לוחץ על המשוטים והסירה, ואז דוחף עמוד העלי מעט אבקה דרך סדק שבראש הסירה אל גחונו של החרק. בתוך הסירה נותרת די אבקה כדי להאביק גם את החרק הבא שיבקר בפרח. הפרי הוא תרמיל סרגלי פחוס, רחב בגבו הרבה יותר מאשר בגחונו, נפתח בשתי קשוות. הסוג טופח קרוב לסוגים בקיה ואפון. השם טופח הוא קדום, נזכר 7 פעמים בכתבי חז"ל. היו מכינים מזרעיו גריסים וכן היו אוכלים את זרעיו כשהם מבושלים, כמו עדשים, אך זה נחשב מזון לשעת הדחק. מיני טופח משמשים היום בארץ כגידול חקלאי נדיר לחציר, במעורב עם דגניים. בארצות אחרות הם נחשבים לצמחי מספוא ומרעה חשובים. המין טופח ריחני מקובל מאוד כצמח-נוי מטפס, נקרא גם "אפונה ריחנית".
מיני טופח משמשים למאכל אצל ערביי הארץ, טריים או מבושלים. ברפואה העממית הם נחשבים כתרופה לשלשול, לפצעים בעור הפנים וכממריץ יצירת חלב-אם.

כתב מייק לבנה