העלים מנוצים פעמיים, ועל הפטוטרות יש צופנים אליפטיים. הקרקפות בגודל 12-21 מ"מ, בצבע לבן-קרם, עם עשרה זירים בפרח ומאבקים שעירים. בסוג ישנם 23 מינים ועוד מספר היברידים. בארץ נמכרים במשתלות, מלבד צחר כחלחל שני מינים נוספים.
מוצאו של הצחר הכחלחל במקסיקו ובמרכז אמריקה ומשם הופץ ברחבי העולם. מין זה תורבת הודות למגוון התועלות שהוא מספק: כצמח מספוא, כזבל צמחי לדישון, כשובר רוח, כדלק ביולוגי ועוד. למרות יתרונותיו הרבים לתועלת האדם, מסתבר שהוא פולש אגרסיבי, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. הוא עמיד בטווח רחב של כמות משקעים בין 500 – 3500 מ"מ וכן בתקופות יובש ארוכות של 6-8 חודשים, כמו הקיץ בישראל. הצמח מתפשט באופן טבעי וכבר דווח כמין מזיק במדינות רבות. הוא יוצר סבך צפוף שדוחק את הצומח המקומי, ובכך הופך שטחים נרחבים לבלתי נגישים, בלתי ניתנים לעיבוד ולדלים מבחינת מגוון הצומח. לאחר שהתבסס, ההדברה שלו מאוד קשה, היות והוא מתחדש בקלות לאחר כריתה ויש הכרח להשתמש בחומרים כימיים על מנת למנוע התחדשות. בנוסף, בנק הזרעים שלו נשאר חיוני באדמה במשך לפחות 10-20 שנים לאחר פיזור זרעים.
הצחר הכחלחל סווג ע"י ארגון שמירת הטבע העולמי IUCN כאחד מ-100 האורגניזמים הפולשים הגרועים ביותר. בגלל תכונות אלה נכנס צחר כחלחל לרשימת המינים שאינם מומלצים לגינון שפרסמו משרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות הטבע והגנים וגורמים נוספים.
כתבה : עופרי גבאי
סוג זה היה שייך בעבר למשפחת המימוזיים (שיטיים), אשר לפי השינויים הסיסטמטיים של השנים האחרונות נחשבת כתת-משפחה של הקטניות.