אלטין הדורים

הגבעולים פשוטים - ללא ענפי משנה, ישרים, נטויים עד זקופים, לעתים מסתעפים מבסיס הצמח, או מחלקי הגבעול התחתונים, משרישים מן המפרקים, אורכם 50-10 ס"מ. פרקי הגבעול הטבולים ארוכים במעט מן הפרקים שבחלק הגבעול שמעל לפני המים. תוך הגבעולים עשוי רקמה אוגרת אויר - ארנכימה (aerenchyma) - הבנויה ממארג צינורות צפופים והמאפשרת חילוף גזים בין חלקי הצמח העליונים, שמחוץ למים, לבין חלקיו הטבולים.

לצמח שתי צורות עלים: העלים הטבולים סרגליים-צרים, תמימים, רפויים, אורכם 4-1 ס"מ ורוחבם 1-0.5 מ"מ, יושבים חסרי-פטוטרות על הגבעול וערוכים בדורים של 15-8 ואילו העלים שמעל לפני המים נטויים מתוחים מעלה, ביצניים, תמימים, אורכם 1.5-1 ס"מ ורוחבם עד 1 ס"מ, יושבים חסרי-פטוטרות וערוכים בדורים של 3 (לעתים יותר), בקצותם ניכרת הידתודה (hydathode), רקמה נקבובית מפרישת מים,  האופיינית לצמחי מים ונראית כנקודה זעירה כהה. בין העלים הטבולים התחתונים לעלים העליונים, ערוכים עלים בצורות ביניים, בדורים של 8-4. במבט ראשון מראה העלים בצמח המזדקר מן המים מזכיר עלים של שנית וזהו סימן שדה נוח לאיתור הצמח, שכן שנית בדרך כלל אינה צמח טבול. 

הפרחים יושבים, או נישאים על עוקצים קצרים, בחיקי העלים שמעל לפני המים ועלי הביניים, על-פי רוב בקבוצות של 3 בכל מפרק. לפרח עטיף כפול, העשוי 4 עלי-גביע ירוקים, משולשים-ביצניים, מאוחים בבסיסם ו-4 עלי-כותרת לבנבנים, עגלגלים, אורכם עולה במעט על זה של עלי-הגביע והם נושרים לאחר הפריחה. בפרחים 8 אבקנים ושחלה העשויה מ-4 עלי-שחלה. הפרי הלקט כדורי, פחוס בראשו ובו 4 מגורות שבכל אחת עשרות רבות של זרעים גליליים ישרים, זעירים, ירקרקים-חומים.
אלטין הדורים פורח באביב. בית גידולו שלוליות חורף רדודות, תעלות וקרקעות בוציות. כאשר הצמח גדל בקרקע בוצית וחלקו התחתון אינו טבול, הפרטים קטנים ופחות מפותחים. בישראל נמצא אלטין הדורים לראשונה בשנת 1987 ע"י שאולי בקרמן ויריב עברי. הוא נדיר מאוד בישראל ואוכלוסיה יציבה שלו, בת עשרות בודדות של פרטים, ידועה רק מאתר אחד - שקעים ביצתיים בשולי מעיין ליד קיבוץ אורטל שברמת הגולן. לפיכך הוא נחשב מין "אדום", המצוי בסכנת הכחדה. תפוצתו העולמית באירופה מאגן הים התיכון צפונה וכן בצפון אפריקה. בכל המקומות הוא נדיר ואוכלוסייתו מתדלדלת בשנים האחרונות.
אלטין הדורים הוא המין היחידי במשפחת האלטיניים שעליו ערוכים בדורים והוא מהווה קבוצה (סקציה) מונוטיפית (שבה סוג אחד) בסוג אלטין, שבו קרוב ל-30 מינים מוסכמים. בישראל מצוי יותר אלטין עקום-זרעים - צמח זעיר שלו עלים נגדיים, הגדל במשטחים צפופים בקרקעות בוציות במרכז הארץ וצפונה.
אלטין הדורים תואר לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carolus Linnaeus, 1707-1778).
שם הסוג, אלטין (Elatine), מיוונית: elatinos - "עץ אשוח", משום שאחד המינים נדמה כעץ אשוח זעיר. משום מה שם הסוג לא עוברת. שמו המדעי של המין, alsinastrum, מלטינית: "דומה לצמח alsine - כוכבית", משום שעלי אלטין הדורים העליונים מזכירים את עליו הביצניים של הסוג כוכבית.
השם "אֵלָטִין הַדּוּרִים" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).

 

כתב: דרור מלמד