סלולית החומות

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את המבוא לסיסטמטיקה של טחבים

סלולית החומות היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Pottiaceae. היא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), גובהו עד 5 מ"מ (לעתים עשוי להגיע לכדי סנטימטר אחד), הגדל בצברים גושיים, דמויי-כריות. הגמטופיט ירוק בצעירותו ומאפיר-מלבין עם התייבשותו. הרטבת עלי הטחב תגרום להם להוריק שוב. העלים לשוניים, או מוארכים-איזמלניים, יושבים זקופים או מפושקים על הגבעול, אורך הטרפים כ-2 מ"מ, שוליהם גלולים כלפי צדו התחתון של הטרף. בעלים ניכר עורק האמצע (costa), הנמשך ויוצא אל מעבר לקצה העלה ונדמה כמלען שקוף ארוך, אורכו בעלים העליונים כאורך טרף העלה. בעלים התחתונים, עורק האמצע כמעט שאינו בולט אל מעבר לקצה הטרף ונראה בהגדלה כחוד קצר בקצה העלה. כאשר מתבוננים בגוש הגמטופיטי במבט כללי, בולטים מלעני העלים השקופים-לבנבנים ונראים כשערות ארוכות בראשי העלים הירוקים. בהתייבש הטחב, נכרכים העלים סביב הגבעול, או שהם מתקפלים ומסתלסלים סביב עצמם. בהרטבתם נפרשים העלים העליונים כשושנת. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי" כזה בטחביים נקרא: autoicous).
סלולית הוא סוג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), שלו מנבג (ספורופיט) הנפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, אורכו 1.5-0.6 ס"מ, המאדים עם התבגרותו. סלולית החומות ניכרת במנבג גלילי צר וזקוף שלראשו מצנפת (calyptra) קרומית חרוטית שמקורה צר, זקוף ולעתים נטוי. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, שבו 32 שיניים נימיות, המפותלות כסליל, מכאן שם הסוג (גם השם המדעי, Tortula, מלטינית: הקטנה של המילה "tortus "מפותל).
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של סלולית החומות קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). גופי פרי בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
סלולית החומות היא ככל הנראה הטחב הנפוץ ביותר בישראל. היא מצויה בכל גלילות הארץ, למעט בדרום הנגב והערבה. היא מבכרת חומות אבן (מכאן שם המין, גם השם המדעי, muralis, מלטינית: "של קיר", "של כותל") וכיסי קרקע בסלעים, אך גדלה גם על קירות בטון ובקרקעות שונות, כמעט מכל סוג, שטופות שמש, או מוצלות חלקית. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
סלולית החומות הוא מין רב צורות ומופעים ורב-גוניות זו מתבטאת בגודל הצמחים, צורת העלים ואורך הזיף שבקצותיהם. לפיכך, יש שחילקו את המין לזנים נפרדים. מחקרים מולקולריים שנעשו בשנים האחרונות הראו כי אוכלוסיות שונות של המין ביבשות שונות ולעתים באותו אזור הינם בעלי שונות גנטית מובהקת.
המין סלולית החומות תואר על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים").
שמם העברי של הסוג ושל המין נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל.
בסוג סלולית יותר מ-210 מינים מוסכמים. זהו אחד משני סוגי הטחבים העתירים ביותר במינים מקומיים. בפלורה פלסטינה הוזכרו 17 מינים שנאספו בישראל. ברשימות הטקסונומיות העדכניות, 4 מינים נוספים במשפחת ה-Pottiaceae, שהיו משוייכים לסוגים שונים, משוייכים כיום לסוג סלולית ו-5 מינים שהיו כלולים בסוג סלולית הופרדו ומשוייכים לסוג סינטריכיה (וכמו כן, זן אחד משוייך לסוג זקנית), כך שעל-פי הרשימות הטקסונומיות המובילות, מספר המינים המקומיים בסוג הוא 16. להלן השינויים המקובלים כיום:
המינים T. intermedia, T. ruralis, T. princeps, T. echinata  - משוייכים לסוג סינטריכיה.
המין T. laevipila כלל שני זנים שהאחד (var. laevipila) משוייך לסוג זקנית והאחר (var. meridionalis) משוייך לסוג סינטריכיה. המין Desmatodon guepinii, שני מיני פוטיה (P. intermedia, P. lanceolata) והמין Phascum cuspidatum - משוייכים לסוג סלולית.

כתב: דרור מלמד