התפרחות יושבות לאורך רוב הגבעול ובמבט כללי תופסות חלק ניכר מנוף הצמח. התפרחת היא סוכך מדומה דו-קרני, בחיק כל התפצלות יושב פרח יחיד ופרחים נוספים ערוכים יחידים, יושבים, מרווחים, לאורך הציר ובראשו. בבסיס כל פרח 2 חפיות קרומיות, ביצניות, מחודדות. העטיף ירוק-חיוור, בן 6 אונות דמויות-מוצים, ערוכות ב-2 דורים, ביצניות-צרות, מצטררות ומסתיימות בחוד, שוליהן קרומיים-שקופים. העטיף אינו נושר לאחר ההבשלה ונותר יציב על ציר התפרחת. בפרחים 6 אבקנים, שחלה עילית בת 3 מגורות, ממנה עולה עמוד-עלי יחיד ובראשו 3 צלקות. הפרי הלקט כמעט כדורי, ראשו קהה, צבעו כצבע הקש, לעתים מאדים, בן 3 מגורות, בכל אחת זרעים מרובים, זעירים, ביצניים-מחודדים, חומים.
בהלקט הכדורי ובנופו העדין נבדל סמר ענף מסמר מצוי, אף הוא מין חד-שנתי, הגדל בבתי גידול דומים, לעתים שני המינים גדלים בצוותא. לסמר מצוי הלקט מחודד, הוא סבוך וגבוה יותר וענפיו גסים, יחסית לאלו של סמר ענף. מין סמר חד-שנתי נוסף הוא סמר קרקפתי, שפרחיו מקובצים בתפרחת דמויית-קרקפת ואינן ערוכים לאורך הענפים, כבסמר ענף.
סמר ענף הוא צמח "אדום", המצוי בסכנת הכחדה בישראל, עקב התמעטות בתי הגידול הלחים. הוא מופיע מדי פעם ושנים רבות לא נצפתה אוכלוסיה יציבה של המין בישראל. משנות ה-50 של המאה הקודמת לא נרשמו תצפיות מאומתות של המין, והוא נחשב כנכחד מישראל, אולם לאחרונה נמצאה אוכלוסיה בת עשרות פרטים על ידי בר שמש, בערוץ נחל שמרון, ליד נהלל. בית גידולו מקומות לחים, גדות נחלים ואדמות המוצפות בחורף. תפוצתו העולמית משתרעת בצפון-מזרח ומערב אסיה, במזרח-התיכון באירופה וצפון-אפריקה, ברוב המקומות הוא נדיר ולעתים "על סף איום".
סמר ענף תואר בשנת 1818 על-ידי המדען הפורה, הרופא, הזואולוג, הבוטנאי והמומחה לפטריות ניס וון אסנבק (Christian Gottfried Daniel Nees von Esenbeck, 1776-1858). שם המין המדעי, sphaerocarpus, מיוונית: sphaira - "כדור", karpos - "פרי", לאמור: "פרי כדורי", מאזכר את ההלקט הכדורי של המין. שם המין העברי הובא לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931), אולם שם צויין המין כ-Juncus tenageia, שהינו מין אחר. מאוחר יותר, בפלורה פלסטינה (1986) צויין המין סמר ענף כ-Juncus sphaerocarpus. השם העברי מאזכר את נופו הענף של הצמח.
שם הסוג, Juncus, הינו שם לטיני עתיק יומין למיני הסמר השונים, שמקורו ככל הנראה במילה iungo, "לקשור", "לחבר", המאזכרת את השימוש שנעשה בסמרים לקליעת סלים ומחצלות. השם העברי, סמר, הובא לראשונה בספרו של אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917), על פי השם הערבי לצמח, על שום העלים הסמורים-דוקרניים של אחדים ממיני הסוג.
השם סָמָר עָנֵף נכלל ברשימת שמות הצמחים הרשמית של האקדמיה ללשון העברית במילון לשמות צמחי ארץ-ישראל, תשס"ג (2003).
בסוג סמר כ-350 מינים, בישראל נאספו 11 מינים, מהם 5 מינים בסכנת הכחדה ומין אחד (סמר המכבד) נחשב אפיזודי.
כתב: דרור מלמד
*תודה לבר שמש, שמצא את אוכלוסיית הסמר הענף לאחר כ-70 שנה שלא נראה בישראל, על ההכוונה לאתר בנחל שמרון