ריקציה חווארית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

ריקציה חווארית היא טחב כבד ממשפחת ה-Ricciaceae, היוצר מושבות דמויות-שושנת חלקית, ניכר בכיסוי הגירני שעל פני היצע. היצע הלח מכחיל, עם התייבשותו הוא מלבין ונעשה שביר. אונות היצע נוקשות, פניהן זרועות פטמות זעירות, מתפצלות פעמיים-שלוש, קצותיהן מעוגלים, שוליהן זקופים, או גלולים קמעא כלפי מעלה, או כלפי מטה. בהסתכלות בהגדלה ניכרים גבישים כדוריים זעירים של פחמת הסידן (קלציום קרבונאט) על פני אונות היצע, המקנים לטחב את המראה המלבין. גבישים אלה נוצרים ככל הנראה מעודפי סידן שמקורו בקרקעות אליהן הסתגל המין, אותם הוא מפריש, אולי גם כמנגנון הגנה מפני קרינה ואיבוד מים, בתנאי אקלים קיצוניים. לעתים קשה להבחין בטחב המכוסה בציפוי לבנבן על רקע הקרקע הבהירה. עורק האמצע עמוק וצר. קשקשי הגחון מנוונים, או חסרים. אברי המין, האנתרידיה הזכריים והארכגוניה הנקביות, מצויים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (Dioicous), אולם נדיר למצוא מנבגים בשלים.

ריקציה חווארית נדירה בישראל, גדלה בעמק הירדן התחתון, במדבר יהודה ובנגב - במלחות, בקרקעות גירניות ולס ובקרקעות עתירות גבס, החשופות לשמש. תפוצתה העולמית משתרעת בדרום-מערב אסיה, אגן הים-התיכון, צפון-אפריקה, אירופה ואוסטרליה. היא נחשבת נדירה למדי בעולם ומספר התצפיות במין מוגבל, חלקן תיעדו את המין Riccia albida, שיש הרואים בו שם נרדף לריקציה חווארית.
ריקציה חווארית תוארה בשנת 1916, על-ידי הבוטנאי הצרפתי טרבו (Louis Charles Trabut, 1853 -1929).
שם המין, crustata, מלטינית: "מצופה" (קראסט), מאזכר את משקעי הגיר המצטברים על היצע. שם המין העברי אינו רשמי ומאזכר את בית גידולו העיקרי בישראל, במלחות החוואר של עמק ים המלח. שם הסוג, Riccia, נטבע בשנת 1753 על-ידי הטקסונום השוודי לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), לכבודו של Pietro Francesco Ricci, שככל הידוע היה סנטור ובוטנאי איטלקי, שנמנה עם סגל החברה הבוטנית של פירנצה בשנת 1729.

הסוג ריקציה הוא אחד הגדולים מבין סוגי טחבי הכבד וכולל יותר מ-170 מינים. בישראל נאספו 14 מינים, חלקם נדירים.

כתב: דרור מלמד

*תודה לדר בן-נתן על העזרה בהכנת ערך זה