צבר מצוי נחשב לצמח הארצישראלי האולטימטיבי, סמל טיפוס-האדם הישראלי. זאת אף שמקור הצמח במרכז אמריקה, והוא לא הגיע ארצה לפני גילוי אמריקה. זהו קקטוס מסועף, דמוי עץ, שאינו משתלב יפה במערכת המגירות המקובלת בתור "עץ" או "שיח". גובהו מגיע ל-4 מ'. גבעוליו–ענפיו מורחבים, ירוקים, דמויי עלים. העלים עצמם זעירים ונושרים במהרה, ונותרים עלי-לואי קוצניים, כמו אצל רבים מבני משפחת הצבריים. ההטמעה נעשית בגבעולים שטוחים הנקראים פילוקלדים phylloclads. הם נושאים צברי קוצים, שחלקם זעירים וחלקם מגיעים עד לאורך של 5 ס"מ. הגבעולים בשרניים, היות שחלקם המרכזי עשוי תאים גדולים מאוד. הצבר מותאם לחיים בתנאי מדבר במספר דרכים: האחת היא התנוונות העלים; צורת התאמה אחרת היא באופי התהליכים הביוכימיים הקשורים לפוטוסינתיזה. צמחי הצבר פותחים את פיוניותיהם לקליטת דו-תחמוצת הפחמן [פחמן דו-חמצני] בשעות הלילה, ולא כרוב הצמחים בשעות היום. בכך הם מקטינים את איבוד המים המלווה בפתיחת הפיוניות. אולם קליטה כזאת בשעות הלילה כרוכה בייצור חומצה העלולה להזיק. לכן אוגר הצמח חומצה זו באורח זמני באותם תאים בשרניים שבמרכז הגבעול. בהגיע היום הופך הצמח חומצות אלה, בעזרת אור השמש, לחומרים לבניין רקמותיו.
תכונותיהם של צמחי הצבר נחקרו רבות ע"י החוקר P.S. Nobel מארה"ב. בביקורו בארץ הוא מצא שבמקומות בהם הצבר איננו מושקה והוא סובל ממחסור מים בקיץ, מופנים ענפיו כך שצדדיהם השטוחים נוטים לכוון מזרח ומערב. על-ידי כך נחסכת מהם ההתחממות הרבה הנובעת מקליטת אור השמש בצהרי ימי הקיץ. במקומות שהצבר מושקה, יטו ענפיו דווקא כך שיקלטו את הקרינה החזקה מדרום. הקרינה דרושה לצמחים אלה על-מנת להשלים את תהליכי הפוטוסינתיזה להפיכת אותה חומצה שנאגרה בשעות הלילה לחומרים אחרים הדרושים לבניין הצמח.
צבר מצוי פורח באביב. בפרח דורים רבים של עלי עטיף ושל אבקנים. עלי הגביע עוברים בהדרגה לעלי כותרת צהובים. הפירות עסיסיים ומכילים זרעים רבים. הם מבשילים בדרך כלל בחודשי הקיץ, אך מחקרים שנערכו ע"י פרופ' י' מזרחי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב הראו שבמשטר דישון מתאים אפשר להאריך את משך עונת הפריחה והבשלת הפירות.
צבר מצוי הינו צמח גֵּר בארץ. מוצאו ביבשת אמריקה אך הוא נפוץ בידי האדם גם ביבשות אחרות האדם למטרות אכילת פירות ויצירת משוכות. בין הזנים החקלאיים ישנם זנים מעוטי קוצים שענפיהם עשירים בויטמין C המשמשים למאכל מוכּרים במכסיקו בשם Nopalitos. למרות זאת, משמשת קוצניותם של הפירות מגבלה, המונעת בינתיים את הפיכת גידול הצבר לענף חקלאי נרחב. פרחי הצבר היבשים משמשים להכנת תכשיר המיועד לטיפול בגידול-יתר של בלוטת הערמונית.
כתב עמרם אשל