קזוארינה דקיקה הוא עץ ירוק עד יפה שמגיע לגובה 15 – 35 מ'. מוצאו ביבשת אוסטרליה מניו סאות וויילס, דרך קווינסלנד לנורתרן טריטורי. המין נקרא בשנת 1848 על שמו של הבוטנאי אלאן קאנינגהאם שחי בשנים 1791 – 1839.
לקזוארינה הדקיקה גזע זקוף עם קליפה עבה ומחוספסת בצבע אפור כהה וחריצים החושפים מתחתיה שכבת קליפה חדשה בצבע חום בהיר. לעץ ענפים דקיקים המקנים לו מראה של עץ מחטני. ענפים מחטניים אלה נקראים קלאדודים הם ירוקים ומבצעים את הפוטוסינתזה, בעוד העלים הזעירים מסודרים בדורים בני 8 – 10, בדרך כלל 9, נראים כשיניים שבקושי ניתן להבחין בהם ללא זכוכית מגדלת. אורך הפרקים בין דורי העלים 4 – 8 מ"מ. הקלאדודים נושרים לאחר כשנתיים שלוש במיוחד אלה הנושאים בקצותיהם את התפרחות הזכריות.
העץ נראה כמחטני אך הוא שייך לדו-פסיגיים.. מין זה הוא בדרך כלל דו-ביתי, הפרחים הזכריים והפרחים הנקביים נמצאים על פרטים נפרדים. לפרחים הזכריים צבע חום חלודה והם ערוכים בתפרחות רפות הנקראות עגילים שמיטלטלות ברוח ומפזרות את האבקה. ארכן 3 – 5 ס"מ והן מסודרות בקצות ענפים. הפרחים הנקביים קטנים בצבע ורוד בהיר ערוכים בקבוצות של 6 – 8 במסורג על עוקץ קצר. בכל פרח שני עלי שחלה המתקשים בעת ההבשלה בכל אחד זרע. הם יוצרים פרי סגלגל באורך 1.5 ס"מ 6 – 10 מ"מ רוחב המזכיר בצורתו אצטרובל קטן. הם מבשילים בסתיו ומפזרים את הזרעים הקטנים, 3 – 4 מ"מ, והמכונפים בצבע ברונזה חוור דרך סדקים בהיקף.
באזור מוצאה הקזוארינה הדקיקה מופיעה בעומדים חד-מיניים באזורים שטופי שמש בגדות נחלים ונהרות ומגיע גם לעמקים והגבעות הסמוכים בגבהים 0 עד 1000 מ'. הוא מוכר כמין חשוב לייצוב גדות נחלים ומניעת סחף קרקעות רטובות או מנוקזות. הוא יוצר סימביוזה עם חיידקים מקבוצת הפרנקיה היוצרים פקעיות שבהן מתבצע קיבוע חנקן, המספק לעץ חנקן ממקור אטמוספרי. ניתן לעודד את יצירת הסימביוזה ע"י אילוח סביבת השתילים בשטח או במשתלה בתרחיף של רסק פקעיות.
הריבוי בדרך-כלל באמצעות זרעים אך ניתן גם להשריש ייחורים מענפים צעירים בעזרת טיפול בהורמון השרשה. על השתילים הצעירים יש להן בפני בעלי-חיים כגון ארנבות. הם עמידים לרוח ומשמשים כמשברי רוח. הם עמידים בתנאים קשים, לתקופות יובש, הצפה לקרקעות בסיסיות, חמוצות או מלוחות ולטמפרטורות קיפאון.
בזכות עמידותה למגוון רחב של תנאי סביבה קזוארינה דקיקה ניטעה בארצות רבות ברחבי העולם, באפריקה, אסיה, אמריקה וברחבי אוסטרליה וניו-זילנד ועוד למטרות של ייצוב קרקעות. הענפים טעימים כמזון לבהמות. הוא גם מקור מצוין לעצי בערה. ניתן לפצל אותם כשהם ירוקים או יבשים ובוערים לאט ומשאירים מעט אפר.
העצה של קזוארינה דקיקה היא חזקה ועמידה לאחר ייבוש נכון. הטקסטורה שלה עדינה ויפה ויש לה ברק טבעי. העץ קשה ודורש עיבוד קפדני ומחייב קידוח לפני חיבור במסמרים.
ילידי אוסטרליה עשו שימושים רבים מהענפים או השורשים של עץ זה לייצור בומרנגים, מגינים, מטילי חניתות. שרף שגורד מתחת לקליפה שימש לאטימת סירות קאנו ולשימושים רפואיים.
קזוארינה נחשבה פעם כסוג יחיד במשפחתה, הקזואריניים, אך כיום היא חולקה לשלושה סוגים.

נכתב ע"י עמרם אשל