ונזכור את כולם

עד לשנת 1966 תשכ"ה  היו בולי יום העצמאות ויום הזיכרון משולבים  בבול אחד. רק שובל הבול הוקדש ליום הזיכרון. מעתה המדינה מוציאה שני בולים - אחד לכל מועד.

אז מה היה לנו ב-20 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל? קצת מדע, קצת מורשת קרב, והמון המון פרחים. (ראו בגלריה )

בולי פרחים  היו הדרך הממלכתית לציין את יום הזיכרון והעצמאות בשני העשורים הראשונים לקיומה של המדינה. איזו נאיבים היינו אז,  הטמעת ההיכרות עם צמחי הבר  הייתה אחת הדרכים לפטריוטיות ואהבת הארץ.

איך נוצר המנהג של סמל "פרחוני" לסמל יום הזיכרון?

נדמה שאת זה למדנו מהבריטים והאירופאים (וכך גם האמריקאים).
הם אימצו את הפרג כסמל לפרח האבל על הנופלים.
מנהג מסורתי בריטי מימי מלחמת העולם הראשונה, בו נהגו הבריטים בחודש נובמבר לענוד על ד"ש הבגד פרח אדום דמוי פרג, שסימל את דמם של החיילים הבריטים בשדות הקטל של פלנדריה. גם אנחנו  רצינו, ולנו יש את דם המכבים.

כולנו יודעים מה מסתתר מאחורי מדבקת דם המכבים שאנו עונדים על ד"ש חולצתנו.
השם ניתן לצמח על פי האגדה שבה מסופר כי, בכל מקום אשר ניגרה דמו של אחד המכבים, שם צמח צמח דם-מכבים אדום. ומה יותר סימלי מכך לארצינו רווית הדמים וליום הזיכרון לנופלים הי"ד?
גם השנה בערב יום הזיכרון, נענוד על ד"ש בגדינו מדבקה ובה איור של הצמח דם-המכבים האדום.

יש עוד פרח קטנטנן וחמוד שזכה ל"כבוד" זה.
זיכריני 
הפרח שהפך מדימוי רומנטי לסמל זיכרון לקרבנות מלחמה.
מייק לבנה ז"ל כתב בתיאור הפרח:
השם זכריני (או ליתר דיוק "אל תשכחני/תשכחיני") מקורו באירופה של ימי הביניים, והוא מופיע תחילה כנראה בצרפתית, אך במהרה מוכרים תרגומו ברוב לשונות אירופה וכן בלשונות אסיאתיות. מספרים כי גברות נשאו פרח זה על בגדיהן לאות נאמנות ואהבת נצח. נקשרו בו סיפורים רומנטיים על גורל טראגי של אהוב שמת ולא יישכח. במאה ה-15 היה מקובל בגרמניה כי הנושא פרח זה לא יישכח על ידי אוהביו.
זכריני הוא "פרח המדינה" של אלסקה.
במאה ה-20 הרחיב הזיכרון הכרוך בפרח את משמעותו, וגלש מזיכרון רומנטי בין אוהבים לזיכרון לקורבנות מלחמה ופוליטיקה: תושבי ניו-פאונדלנד שבקנדה עונדים את הפרח ב-1 ביולי לזכר קורבנות הקרב על הסוֹם ב-1 ביולי 1916, ובכלל לקורבנות מלחמת העולם הראשונה. מאז 1948 הפך הפרח לסמל של אגודת "הבונים החופשיים", לזכר רדיפתם של הבונים החופשיים על ידי השלטון הנאצי.
שם הפרח היה נושאו של שיר דיסקו שהפך להיט ב-1982, ונפוץ בעולם הבידור מאז. ארגונים רבים אימצו את השם והפרח כסימלם, באופן אירוני גם ארגון חולי האלצהיימר (מחלת השיכחה).

מוקדש לזכרו של סגן אבי בוק הי"ד
ולשאר חללי צה"ל
יהא זכרם ברוך