ובבית השני:
איך מוצא חן בעיניך להיות
פרח עושה לו כדור לבנבן?
רוח קלה בו תבוא לעת ערב
תפזר את ראשך הלאה הלאה אי אן.
אחת השאלות המעסיקות את חוקרי האבולוציה של צמחים היא מה היתרונות והחסרונות של הפצת זרעים למרחק. ניתן להניח שהמקום בו גדל צמח האם ובו יצר את הזרעים, הוא מקום מתאים להתפתחות של צמחים ממין זה. ניתן להניח שלזרעים שיישארו במקום קרוב לצמח האם וינבטו שם יהיה יתרון וסיכוי גבוה להצליח ולגדול והבשיל זרעים ולהמשיך את קיומו של המין. אכן אנחנו רואים שיש מינים שלא מפזרים את זרעיהם ברוח אלא מקרבים אותם לקרקע ליד המקום בו הבשילו. פירות הרקפת, למשל, נישאים על עוקץ המתארך ומתכופף בזמן הבשלת הפירות ומסתיר אותם בין עלי הצמח כך שהזרעים מתפזרים בקרבת צמח האם. זאת אחת הסיבות שאנחנו מוצאים את הרקפות גדלות בקבוצות גדולות ומגוונות.
מוכרים לנו גם צמחי הבוטנים שעוקץ הפרי מכניס אותם לקרקע ושם הם מבשילים. על-מנת לאסוף את הבוטנים יש לעקור את הצמח כולו ולהפוך אותו.
מצד שני, יש וודאי יתרון להפצת זרעים למרחק כי היא מאפשרת כיבוש שטחי מחייה חדשים למין והרחבת תפוצתו, כך שיהיה מוגן בפני אסונות מקומיים כגון שריפות או הצפות. ובכן מה האסטרטגיה המוצלחת ביותר? ההרחקה של הזרעים זה מזה מקטינה גם את סיכויי התחרות ביניהם, לאחר הנביטה, ומגדילה את סיכויי ההתפתחות של כל אחד ואחד מהם.
התשובה היא, כרגיל בטבע, גם וגם. יש מינים שזרעיהם כבדים ומירב הסיכויים שיפלו ויישארו בקרבת צמח האם ויש אחרים שהם קלים, ויש להם תוספות שונות המקלות על פיזורם למרחקים של עד קילומטרים רבים. נמנה מספר מנגנוני הפצה של זרעים למרחק.
רוח
זרעים של צמחים רבים הם קטנים וקלים כך שהם יכולים להינשא ברוח בקלות. לחלקם יש תוספות מהסייעות בכך כגון ציציות. מי לא מכיר את צמחי ה"סבא" של פרח הסביון או הקייצת או מורכב אחר ש"עושה לו כדור לבנבן" כפי ששר מאיר אריאל? גם לזרעים של צמחים ממשפחת ההרדופיים שערות ארוכות הפועלות בצורה דומה. לאחרים יש תוספות שטוחות כעין כנפיים, כמו בפירות האדר או בזרעי האורן המסייעות גם הם בהפצה באמצעות הרוח.
מים
בדומה לזרמי הרוח גם זרמי המים מפיצים זרעים של צמחי מים או צמחי חוף. ידועים זרעי חבצלת החוף העטופים ברקמה ספוגית שבחלקה החיצוני מעטה קשה עמיד למים, מבנה שמאפשר לזרעים לצוף אפילו במי-הים מבלי שכושר נביטתם ייפגע.
בעלי-חיים
בהפצת זרעים באמצעות בעלי-חיים אנחנו מבחינים בין הפצה על-פני הגוף, תוך היאחזות בפרווה למשל ובהפצה בתוך הגוף, במערכת העיכול.
לזרעים ופירות המופצים תוך כדי היאחזות בפרוות או חלקים אחרים של כיסוי הגוף של בעלי-חיים יש בדרך כלל קוצים או זיזים המסייעים בכך. וזכורים לנו לדראון הפירות של כפתור החולות ושל הקוטב המצוי הנתקעים בכפות הרגליים, או בסוליות הנעליים.
פירותיו של לכיד הנחלים, בעלי הזיזים הכפופים, הנאחזים בקלות בכל דבר, ידועים כמי ששימשו כהשראה לממציא סרטי ההצמדה של ווֶלְקְרוֹ הנאחזים זה בזה בצורה דומה.
זרעים המופצים דרך מערכת העיכול של בעלי-חיים, ציפורים בעיקר, הם בעלי הפירות העסיסיים, השחורים בדרך כלל שלזרעים שלהם קליפה קשה המגינה עליהם בפני מיצי העיכול של הציפור. הציפורים לא נושאות את הפירות זמן ארוך במעיהן אלא מלשלשות את הזרעים בדרך-כלל זמן קצר לאחר האכילה. ויש גם פירות המכילים חומרים משלשלים, שמחישים את התהליך הזה ומקצרים את הזמן בו שוהים הזרעים במעי הציפור. במהלך האבולוציה התפתחו הזרעים עד-כדי כך שהקליפה הקשה מונעת נביטה שלהם כל-עוד לא עברו דרך קיבת הציפורים.
יש כמה וכמה מטפסים של החורש כמו קיסוסית ואספרג, למשל, שהפצה זאת ע"י הציפורים המלשלשות כשהן עומדות על העצים, היא מבחינתם הפצה מכוונת אל בית-גידולם האידיאלי, מתחת לצמרות של עצים ושיחים שעליהם יוכלו המטפסים להישען כשיגדלו. תופעה זאת ניכרת גם בהפצת זרעים של הצמח הפולש לנטנה שנובט במטעים תמיד מתחת לעצי המטע ומטפס עליהם. במטעים לא מושקים שהתייבשו ניתן להכיר את מיקומן של שורות העצים לפי צמחי הלנטנה שנשארו במקומות שהיו העצים.
הפצה עצמית
יש מיני צמחים המעיפים את זרעיהם הבשלים למרחק כמה מטרים מצמח האם בכוחות עצמם. תרמילים של פרפרניים רבים כמו התורמוסים, מיני הלוטוס והאפון וכד' נבקעים ומסתלסלים בחוזקה ובבת-אחת כך שהזרעים שבהם נזרקים סביב הצמח. מפורסמת, כמובן, ירוקת החמור שבפרי שלה נוצר לחץ גבוה בזמן ההבשלה ופיזור הזרעים, כשהפרי ניתק מהעוקץ ונפער בו חור, הוא כעין יריקה של כל תוכן הפרי ובו הזרעים. צמח המדבר, ריסן דק, "זורק" את הזרעים שלו למרחק רק לאחר שהוא נרטב בגשם ומובטח לו שהזרעים יפלו על קרקע לחה והדבר יגדיל את סיכויי הנביטה וההצלחה שלהם.
נחזור לשאלת היתרונות האבולוציוניים של הפצה או אי-הפצה של זרעים למרחק. ישנם צמחים שלהם מנגנונים המבטיחים ש"ייהנו משני העולמות". ידועים צמחי האמיך הקוצני וצמחי אוזן-הגדי הצהובה שעל הענפים שלהם הם מצמיחים זרעים הנפוצים למרחק, אם באמצעות זיזים קוצניים, לאמיך, או שערות, לאוזן הגדי. לאותם צמחים יש טיפוס נוסף של פרחים בבסיס הגבעול שמבשילים זרעים ממש מתחת לפני הקרקע וזרעים אלה נובטים, בדרך כלל כקבוצה, במקום בו היה צמח האם והוא מוכח כמקום מתאים לגידול שלהם. לדו-פרק החופי פירות המתפרקים לשני פרקים שבכל אחד זרע אחד. הפרק העליון ניתק מהצמח ומתפזר ברוח או בזרמי המים ואילו הפרק התחתון נשאר צמוד לשלד צמח האם ואינו נפוץ למרחק רב כל-כך.