ארבעת המינים - לא רק מה שחשבתם

 ארבעת המינים מוכרים לנו מהציווי על נטילת ארבעת המינים בחג הסוכות :

"בחמישה עשר יום לחודש השביעי, (חג הסוכות) באספכם את-תבואת הארץ, תחוגו את חג- ה' שבעת ימים... ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עף הדר, כפת תמרים, וענף עץ-עבות וערבת נחל, ושמחתם לפני ה' אלוהיכם שבעת ימים." (ויקרא כ"ג, כט'-מ')

 

את ארבעת המינים מאגדים יחד כסמל לאחדות עם ישראל. חכמים המשילו את ישראל לארבעת המינים (ויקרא רבה) "... מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בה בני אדם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה...." הכוונה היא שכולם חשובים והינם חלק מהמרקם האנושי בעם .

ריח וטעם : משעשים טובים ולימוד תורה. 

 

חג הסוכות הוא חג חקלאי שמח שבו אמורים לאסוף את רוב הגידולים והפירות מהשדות. 

 

פרשנויות ומדרשים מאירים צדדים שונים של ארבעת המינים באור סמלי ועממי. 

הרמב"ם רואה אותם כמסמלי זיכרון המעבר ההיסטורי מן המדבר להתנחלות בארץ. נגה הראובני בספרו "טבע ונוף במורשת ישראל", מוצא בארבעת המינים סמלים ופרשנויות אלה:

ארבעת המינים ככיסופים לגאולה, האתרוג כסמל הפוריות, הלולב- סמל הניצחון, ההדס- סמל ההצלחה ונצחיות החיים, והערבה- סמל התלות במים.

מתברר שבכל אחד מארבעת המינים טמונים סודות וסגולות נוספות.

 

 

הערבה, שאין לה ריח ואין לה טעם,  אומרים אבותינו כי היא נמשלת לאנשים הפשוטים בעם, לא למדניים ולא אנשי מעשה או מידות טובות. 

ערבה היא שיח/עץ "דו-ביתי" (יש עצי זכר ויש עצי נקבה נפרדים) נשיר, העץ בד"כ לא גבוה, מראהו אינו "מסודר", גדל באופן טבעי על גדות נחלים ומקווי מים מתוקים. עליה  מאורכים, הצד התחתון אפור .
במשנה במסכת ביכורים מתארים את "הסלים" בהם הביאו את הביכורים לבית המקדש. וכאן אנו למדים כי גם מענפי ערבה הכינו העניים סלים.
"העשירים מביאים בכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב, והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה" ( ענפי ערבה קלופים וטריים הם גמישים) 

כבר בימי היפוקרטם, לפני אלפי שנים, המליצו מרפאים לחולים ללעוס את קליפת עץ הערבה להורדת חום ולריפוי דלקות. קליפה זו  הייתה וממשיכה להיות בשימוש בסין ובאירופה, לטיפול בכאבים, במיוחד כאבי הגב התחתון וניוון מפרקים, כאב ראש, שפעת והתקררות, דלקות במיוחד דלקת גידים ועוד. 

קליפת הגזע נחשבת לחומר יעיל ביותר נגד פצעונים ואקנה, ומרגיעה עור רגיש ומגורה מתברר שהקליפה מכילה חומצה סליצילית. החומצה הזו בשילוב  תרכובות צמחיות נוספות רבי עוצמה הנמצאות בקליפה, משפיעה על הקלת כאבים והיא  אנטי דלקתית. חברת באייר הגרמנית הייתה הראשונה להפיק מקליפת עצי ערבה את החומצה הסליצילית הנמצאת גם באספירין.

חומצה סליצילית היא חומצה בטא הידרוקסית. שימו לב ששמה המדעי של הערבה הוא סאליקס.

 

מחקר שנערך בקרב 78 מטופלים שאושפזו עם דלקת מפרקים ניוונית במפרק הברך או הירך, מצא כי המטופלים שקיבלו קליפת עץ ערבה חוו הקלה משמעותית בכאב, בהשוואה לקבוצת המטופלים שקיבלה פלצבו.

מרפא לכאבי ראש, כאבי גב תחתון , חום ודלקות גידים 

משרה מקליפת עץ ערבה הוכחה ביעילותו להקלת כאבי ראש ומיחושים נוספים. קיימות עדויות מדעיות המוכיחות כי הצמח אינו גורם לתופעות לוואי במערכת העיכול, בהשוואה למשככי כאבים המסחריים.  

מחקרים מוכיחים כי חומרים בקליפת העץ, כוללים גם  פוליפנולים ופלבנואידים, המכילים נוגדי חמצון, ומשפיעים בהפחתת חום וחיטוי,  ומחזקים את המערכת החיסונית. 

נמצא כי ערבה לבנה יעילה אף לטיפולי עור ויופי. 

הצמח נחקר והמאמרים מפורסמים בספריית ה-  NIH שבושינגטון הבירה, ארה"ב.  

 

מה עושים? 

מרתיחים  חתיכות קטנות מקליפת העץ במים (זהירות לא להרוג את העץ), מקררים, ומורחים את הנוזל על פצעים, חתכים וכוויות, וגם  לטיפול בחניכיים מודלקות.

לפני שימוש התייעצו עם מטפלים מקצועיים  !!!

 

הטיפול הזה  אינו מומלץ לנשים הרות ומיניקות.

 

התאוריה  הזו הינה  מעקרונות הטיפול ההומאופתי,  בה נותנים  גירוי דומה לסימפטומים איתם מתמודד המטופל ועי"כ  מביאם  לרגיעה/ לריפוי.

בגישה הזו משתמשים גם ברפואה הקונבנציונאלית בטיפול במקרים של אלרגיות למזון – ילדים האלרגיים לחומרים מסויימים, עוברים טיפול של חשיפה מבוקרת לאלרגן על מנת שהגוף ילמד לזהות אותו ולא לתקוף.

בעניין הערבה:  כיוון שהיא גדלה ליד המים, תרפא נזלת (נזילה) והתקררות. 

האתרוג הוא "פרי עץ הדר" 

נחשב לבעל טעם וריח, הוא סמל לפוריות ולמושלמות... 

אתרוג הנלקח לקיום מצוות  ארבעת המינים, חייב להיות מושלם ללא שריטה או נגע. 

מטבע הלשון "לאתרג" מכוון למישהו ששומרים עליו היטב, כמובן מתכתב עם השמירה על האתרוג.

עץ אתרוג הוא  ירוק-עד קטן וקוצני, ממשפחת הפיגמיים (כמו כל שאר עצי ההדר) . העלה פשוט, הוא פורח בדלילות כמעט כל השנה אבל עיקר הפריחה מתרחשת  באביב ובקיץ. הפרי עסיסי, מחולק לפלחים, ובכל פלח שקיקי-מיץ. גודל הפרי בין לימון לתפוז. קליפת הפרי מחוספסת, צהובה, עבה וריחנית.

האתרוג הוא אחד מחמשת מיני ההדרים המקוריים שנמצאו בטבע, לצד הפומלו, קי-ליים, המנדרינה ומין נוסף. כל שאר ההדרים הם הכלאות טבעיות או מכוונות. האתרוג  הגיע למזרח התיכון לפני כ 6,000 שנים 

הרמב"ם קרא לאתרוג בעל הטעם והריח תפוח,  הוא טען שהוא התפוח הרפואי החשוב ביותר. שמו המדעי – "ציטרוס מדיקה", מעיד על התכונות הרפואיות שבו. מתברר שכל חלקי הצמח  עלים, פרחים, חלקי הפרי (כולל הזרעים) בעלי תכונות בריאותיות

שימושים (בעיקר רפואיים) 

שימו לב שמו המדעי הוא : Citrus medica 

הרמב"ם המליץ על אכילת פרי האתרוג להתחזקות כללית.
פרי האתרוג

הציפה והקליפה: משמשות לרקיחת ריבה וממתקים, וכן להכנת תמרוקים ולמרפא. 

מסייע למניעת הזדקנות העור, לחידוש צמיחה של תאי עור, הבהרת עור במצבי פיגמנטציה ועשוי לסייע בטיפול בצלוליטיס.

הם משתנים ומשלשלים. בתכונה זו השתמשו בעבר לניקוי הגוף מרעלים לאחר הכשת נחש או ארס של בעלי חיים אחרים.

מרפאים אלטרנטיביים ממליצים לשלב חתיכות פרי בסלט, אם אפשר בכל יום.  תכולת הפקטין בפרי גבוהה, אכילת הפרי  עשויה  למנוע ולהתמודד עם סרטן הערמונית למי שנמצא בקבוצת הסיכון.  

זרעי אתרוג – כנגד ריח רע מהפה

השריית זרעי אתרוג ביין, ושתייתו לאחר מכן תמנע ריח רע מהפה. 

קליפות אתרוג - להקלה על כאבי חניכיים : 

יש להרתיח קליפות אתרוג לעשר דקות, לצנן למשך חצי שעה, לסנן ולשתות. מומלץ לתקופה של חודש ויותר עד להקלה. 

עלי עץ האתרוג - נחשבים לבעלי יכולת חיטוי גבוהה במיוחד. ניתן להשתמש בחליטת עלי אתרוג כקומפרס לריפוי פטריות באצבעות הרגליים ובציפורניים.

 

נחשבת לסגולה ליולדות, וסגולה לכל שאר ההמאווים והחסרים שלנו לאיכות חיים טובה

Common Myrtle

ההדס קרוי בלשון המקרא: "עץ עבות"

הוא מסמל ביהדות הצלחה, עושר ואת נצחיות החיים: "הרואה הדס בחלום, נכסיו מצליחין ואם אין לו נכסים ירושה נופלת לו ממקום אחר " (ברכות נ"ז א') 

העלים בענפי ההדס אותם נוטלים בארבעת המינים, חייבים לצאת מנקודה אחת 

(באותו דור) מי שיוצא לצפות בשוק ארבעת המינים יראה איך בודקים זאת... 

לשם קבלת שלישיה של עלים היוצאים מאותו דור עובר ההדס "טיפול" מיוחד .

הדס מצוי הוא שיח, או עץ קטן, ירוק עד ממשפחת ההדסיים, העלים קטנים, תמימים דמויי אזמל או מעויין וכמעט "יושבים" עלי הצמח קשים, קרחים ומכילים שמן  אתרי המעניק להדס את ריחו האופייני. 

הצמח גדל בר בארץ במדרונות בחגורה היובשנית-יחסית של החבל הים-תיכוני – בגליל המזרחי, בדרום הכרמל ובמורדות הגולן, וגם בגדות נחלים בצפון הארץ. הדס מצוי נפוץ גם כצמח גינון .

ד"ר משה רענן כותב עוד על ההדס בפורטל הדף היומי: "העלים ערוכים בצפיפות בסידורים שונים תופעה שאינה מצויה בעולם הצמחים. ניתן למצוא בעלי ההדסים גבעולים שבהם עלים  מסורגים, נגדיים או בדורים של שלושה" (אלו הענפים הכשרים להשתתף במצוות ארבעת המינים)

בנוסף להיותו אחד מארבעת המינים בגלל משמעותו הסמלית-רוחנית, בעולם הקבלה,  היו להדס שימושים נוספים שעליהם אנו לומדים בספרות חז"ל. ענפי ההדס ריחניים ויפים ולכן שימשו כבושם, כקישוט וכביטוי לכבוד. הניחו ענפי הדס באירועים חגיגיים, בזרי כלות,  בארמונות ולקישוט לענפי ההדס ועליו ייחסו תכונות רפואיות, ופירותיו שימשו למאכל ולהכנת ליקר איכותי. (מיטרו). 

כיום מפיקים ומוכרים  שמן הדסים לשימושים רפואיים.

את השמן מפיקים בארץ בקיטור מעלים טריים בלבד, בעיקר הגולן. הניחוח נעים ועדין , הוא שמן מחטא. ומרגיע  מתאים לשיפור מצב העור, לעיסוי שרירים כואבים, לטיפול בקשיי נשימה, להרגעה ועוד . 

את שמן ההדסים מוסיפים לבשמים, וכבר  נפוץ וידוע ביוון . השימוש בו נקשר שם לאפרודיטה אלת היופי. שריפת ענפי הדס שימשו בעבר גם כקטורת לטיהור.

לדברי היצרנים שמן המופק מהדס הינו עדין ומותר לשימוש לילדים ונשים בהריון .

ביהדות נוהגים לברך על היין ועל ההדס בטקסי ברית מילה, פדיון הבן והבדלה.

 

פירות ההדס מבשילים בסתיו ובחורף, קל להכין ליקר הדסים. מקררים ושותים קר. 
המתכון 

קישור לכתבה בעמותת התיירות חבל מודיעין 
 

עץ התמר הינו גם אחד משבעת המינים שהשתבחה בהם א"י. הוא הפרי היחיד מארבעת המינים הנאכל ללא טיפול. 

התמר ומוצריו מוזכרים עשרות פעמים במקורות ישראל, חלקם כמטפורות, העץ נחשב לאציל, עקב צורת גידולו: 

"צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה"...(תהילים צ"ב יג')

משתמשים בכל חלקי העץ: לבניה, הצללה, מחצלות, מאכל, מרפא, מיצים מיוחדים, מרפא ועד...   

העץ גבוה וציורי, ולו גזע יחיד זקוף, העשוי להגיע  לגובה של עד 10-20 מטר. הוא גדל בר במעיינות ובמקומות שבהם מי תהום גבוהים: בערבה, באגן ים המלח ובעמק הירדן התחתון, כיוון שהוא זקוק לחום ומים. הגזע עטוף בסיבי עלים ישנים, ונושא בראשו "כפות", שהן עלים ארוכים. שזרת העלה נושאת משני צידיה עלעלים ירוקים, צרים ומחודדים. העלים החדשים והסגורים משמשים כלולבים במצוות ארבעת המינים הנהוגה בסוכות. שמות מיוחדים ניתנו לחלקי התמר: סנסינים (גבעול הפירות- או מכבדי הפרי), חריות (הם הלולבים), לב התמר  ועוד.  

איסוף תמרים בסתיו קרוי גדיד

 

צמחונים וטבעונים מקפידים לאכול פירות טריים ואת תוצרי התמרים. הפרי משמש למאכל טרי ומשומר(יבש) או בצורת סילאן (סירופ תמרים למאכל ולבישול). לתמרים אחוז גבוה של אשלגן, ברזל, סידן ,מגנזיום  ויטמין סי וסוכר. הם ידועים כמקור לאנרגיה זמינה טבעית ובריאה לגוף, ויכולים להוות מזון יומי למטיילים ומתאימים מאוד לעוסקים בפעילות גופנית. 

מפרי התמר ניתן להפיק יין. דיאטנים ממליצים לאכול בין 2-4 פירות ליום, הוא מספק לרבים את הצורך בטעם מתוק.

   

פרופסור זוהר עמר חקר והפיק שני מוצרים שהיו נפוצים בעבר ופחות כיום: מי דקלים ולב התמר. מוצרים  אלו  נזכרים במקורות קדומים. 

פרופסור זוהר עמר:  לב התמר ומי דקלים 

 

קצת היסטוריה: בתקופה העתיקה היו מטעים גדולים של תמרים באזור ים המלח, יריחו  ובאזורי הגליל התחתון. בזמן התלמוד הרבו לעסוק בגידול תמר. 

התמר תורבת לפני אלפי שנים, כיום ישנם זנים רבים, 

מימי קדם עד היום משתמשים במוצרי העץ בחיי היומיום. העלים, לקרוי, קליעת מחצלות וסלים, מהגזע מכינים קורות לבניה ורהיטים לבית.  

באתרי עתיקות רבים מוצאים שאריות של  מחצלות וסלים עשויות מעלי תמרים, וכן זרעים. ידוע הוא העץ מתושלח שהונבט מזרע שנמצא במצדה, וגדל היום בקיבוץ קטורה  

התמר הוא החטיף המתוק של הטבע. 

מכיל ויטמינים מינרלים, פוליפנולים  וסיבים, האינדקס הגליקמי שלו אינו גבוה יחסית למתיקותו.  אכילת תמרים תסייע בשמירה על לחץ הדם וכלי הדם, איזון כולסטרול ועוד ועוד. 

 

אספה וערכה : שרה גולד