משפחת הסַמָּריים, ששמם המדעי הוא Juncaceae, באנגלית Rush family ובערבית الأسليات, כוללת שמונה סוגי צמחים הכוללים 474 מינים. בארץ היא מיוצגת ע"י סוג יחיד שהוא סַמָּר Juncus הכולל עשרה מינים (לפי שמותיהם המדעיים): סמר חד, סמר ערבי, סמר הפרקים, סמר מצוי, סמר קרקפתי, סמר מחוייץ, סמר אפרפר, סמר ימי, סמר ענף וסמר מרצעני.
רבים מכירים חלק מהצמחים היפים האלה, הסמריים. שניים מהם ניתן לראות בקרבת חוף הים, סמר ימי וסמר חד, ואחרים בבתי-גידול אחרים. הסמריים הם ידידיו של האדם מקדמת דנא: הם שימשו לקליעת סלים וכלי בית דומים, לשזירת חבלים, כצמחי מרעה ועוד. במצרים העתיקה הם שימשו לעטיפת חנוטים ולהכנת נייר-פפירוס, בדומה לגומא הפפירוס (Cyperus papyrus) השייך למשפחת הגומאיים (Cyperaceae), שהיא משפחה אחות של משפחת הסמריים. הרפואה ושימושים מסורתיים אחרים של עשרת מיני הסמריים של ארצנו כללו מגוון רחב כגון טיפול בדלקות עור, באבנים במערכת השתן, קליעת חבלים וסלים, הרחקת מזיקים ומעל הכל, מזון לבעלי חיים.
המחקר המודרני של עשרת מיני צמחים אלה הוא מועט מאוד. כמה מינים נחקרו בצורה סבירה אך הפרסומים אודותיהם אינם רבים, ולגבי מינים אחרים, לא מצאנו אפילו פרסום אחד העוסק בפעילות רפואית-ביולוגית. מבין הפעילויות שדווחו, בולטות הפעילות האנטי-סרטנית, האנטי-בקטריאלית ונוגדת החימצון.
באופן לא ברור, קיים חוסר דיווח לגבי פעילויות שתועדו ברפואה המסורתית ולא זכו לפרסום במחקר המודרני כגון הגנה על מערכות השתן, הריאות והכבד. פעילות בולטת נוספת של צמחים אלה ושדווחה בהרחבה היא יכולתם לספוג רעלים מאדמה או מים מזוהמים, ובכך לטהר אותם, תהליך הנקרא באנגלית Phytoremediation, שלא מצאנו לו תרגום לעברית.
לגבי המינים שדווחו במחקר המודרני, הייתה התעניינות בולטת בהרכבים הכימיים של הצמחים, ובמסגרת כתבה זו מוצגות נוסחאות המבנה של שתי נגזרות של פננטרן (Phenanthrene): Juncunol שבודד מסמר-חד ו- Maritin D שבודד מסמר-ימי.
כתבה זו היא סיכום של מאמר של המחבר וכל המעוניין/ת ללמוד על נושא הכתבה בהרחבה, מוזמן/ת לקרוא את המאמר עצמו:
DOI: 10.20959/wjpr202412-32824