משפחת הפרנקניים בסדרת הציפורנאים (Caryophyllales, שבה גם חיעדיים, ירבוזיים, צבריים, ציפורניים, אפרוריתיים, לילניים, עפריתיים, ארכוביתיים, רגלתיים, אשליים, פיטולקיים ועוד 17 משפחות חסרות ייצוג בישראל), כוללת סוג יחיד, פרנקניה ובו יותר מ-70 מינים. הפרנקניים התפתחו לפני כ-40 מיליון שנה ותפוצתם משתרעת באזורים חמים ויבשים ברחבי העולם.
הסוג פרנקניה, שתואר בשנת 1753 על-ידי הטקסונום לינאוס ((Carulus Linnaeus, 1707-1778, נקרא לכבודו של הרופא והבוטנאי השוודי, יוהאן פרנקניוס Johan Frankenius, 1590-1661)), חברו של לינאוס, אשר נודע בחיבורו על הפלורה של שוודיה.
הפרנקניים הם עשבים חד-שנתיים, רב-שנתיים, בני-שיח, או שיחים נמוכים, על-פי רוב מבכרים קרקעות מלוחות (האלופיטים), או עשירות בגבס. לעתים-קרובות אברי הצמחים עטויים כסות שערות ומנוקדים בבלוטות מפרישות מלח. העלים קטנים, נגדיים, זוגות העלים ניצבים זה לזה לאורך הגבעול, לעתים ערוכים בדורים, יושבים, או בעלי-פטוטרות, חסרי עלי-לוואי, אך בבסיסם זיפים תמימים. טרפי העלים בשרניים לעתים, סרגליים, שוליהם לרוב גלולים לאחור.
הפרחים בודדים, או ערוכים בתפרחות דו-בדיות, הנושאות פרחים מרובים, קטנים, יושבים, חסרי עוקצים. לעתים מצויים חפים דמויי-עלים בבסיס התפרחות, מאוחים בבסיסם וחופים על הפרחים. בדרך-כלל מצויות חפיות בבסיס הפרחים. הפרחים נכונים, דו-מיניים, לעתים-רחוקות נקביים ואז פרחים נקביים ערוכים על פרט אחד ופרחים דו-מיניים על פרט אחר. העטיף כפול, עשוי עלי-גביע מאוחים לצינור שלו 6-4 אונות מצולעות, יציב ואינו נושר לאחר ההבשלה ו-6-4 עלי כותרת מפורדים, שבבסיסם תוספתנים קשקשיים, צבעם ורדרד. בפרחים 8-3 אבקנים, המאבקים כתומים-אדומים במינים רבים, בני 2 לשכות, משחררים אבקה דרך 2 סדקי אורך. השחלה עילית, עשויה 4-2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת, שבה בדרך-כלל 3 ביציות (לעתים ביצית יחידה עד הרבה ביציות) וממנה עולה עמוד עלי נימי שבראשו צלקת שלה מספר אונות נימיות, כמספר עלי-השחלה, או שהצלקת כיפתית. במינים בהם קיימים פרחים נקביים, מצויים לצד האיברים הנקביים גם 5-3 אבקנים מנוונים (סטמינודים). הפירות הלקטים קרומיים, קירחים, עטויים בגביע, נפתחים בקשוות, בהם 8-1 (לעתים מספר עשרות) זרעים מוארכים-ביצניים, מכילים אנדוספרם, העובר זקוף.
בישראל מיוצגים הפרנקניים על-ידי שני מינים הגדלים במליחות לחות, בעיקר לאורך מישור החוף ולאורך הבקע הסורי-אפריקני.
כתב דרור מלמד
מקורות: