משפחת הקיסוסיתיים בסדרת השושנאים (Liliales, סדרה במחלקת החד-פסיגיים שבה גם שושניים, סתווניתיים ועוד 7 משפחות ללא נציגים בבר בישראל), כוללת סוג אחד, קיסוסית (Smilax) ובו כ-260 מינים. בחלק מהרשימות עדיין מבחינים בסוג נוסף, Heterosmilax, אולם לאור מחקרים מולקולריים הסוגים אוחדו. בעבר שוייכו סוגי המשפחה למשפחת השושניים וכך הם מופיעים במגדירים, אולם מחקרים פילוגנטיים-מולקולריים של השנים האחרונות הביאו להפרדת משפחת השושניים הקלאסית למספר משפחות, שחלקן אף שייכות לסדרות אחרות.
המשפחה קרויה על שם הסוג קיסוסית, שקבלה את שמה על שום דמיונה לקיסוס (ועל מקור שם זה ראה במשפחת הקיסוסיים), אף שמבחינה אבולוציונית אין קרבה ביניהם והסוגים קיסוס וקיסוסית משתייכים למשפחות וסדרות נפרדות. אכן, במילון "ילקוט הצמחים", שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930) מופיע השם קִסּוֹס הַסְּלָעִים לצמח המכונה כיום קיסוסית קוצנית ורק שנה מאוחר יותר הופיע השם קיסוסית ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון (1931).
שם המשפחה המדעי, Smilacaceae, על שם הסוג, Smilax, שם יווני עתיק לצמחים מטפסים כחבלבל וככל הנראה שימש כשם למיני הקיסוסית כבר בימי קדם.
הקיסוסיתיים התפתחו לפני כ-40 מיליון שנה, בתום תקופת האאוקן ותפוצתם משתרעת באזורים הממוזגים והטרופיים ברחבי העולם.
הקיסוסיתיים הם צמחים מטפסים עשבוניים, או מעוצים, רב-שנתיים, ירוקי-עד, לעתים-קרובות בעלי קנה-שורש עבה, דמוי-פקעת. במינים רבים רקמת השורש עתירה בספונינים ומכילה גבישים מחטניים (raphids) - צורת אגירה של עודפי סידן, בדרך כלל כאוקסלאט הסידן. הגבעולים על-פי רוב גליליים, יש והם מרובעים, לעתים-קרובות קוצניים. העלים פשוטים, מסורגים. פטוטרות העלים מזוותות, עטופות בנדן המסתיים בזוג קנוקנות וזהו סימן מבדיל עיקרי בין מיני המשפחה למיני משפחת הטמוסיים, הקרובה. הטרפים לבובים, לעתים איזמלניים, לעתים-קרובות אשונים-גלדניים. התפרחת סוככית או מכבד עשוי סוככים, בראשי הגבעולים, או בחיקי עלים, תמיד נישאת על עוקץ ניכר. הפרחים נכונים, חד-מיניים והצמחים דו-ביתיים - פרחים זכריים ופרחים נקביים ערוכים על פרטים נפרדים. הקיסוסיתיים הינם מואבקי-חרקים. העטיף פשוט, בן 6 אונות ברורות, צרות וקטנות, שוות פחות או יותר זו לזו בגודלן וצורתן, דמויות עלי-כותרת, ערוכות ב-2 דורים. בפרחים הזכריים 6 אבקנים, הזירים מפורדים, או מאוחים לצינור, המאבקים דו-לשכתיים, אולם במינים אחדים מאוחים לכדי לשכה יחידה, פיזור האבקה נעשה מבעד לסדקי אורך כלפי מרכז הפרח, או לצדדים. בפרחים הנקביים השחלה עילית, עשויה מ-3-1 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 3-1 מגורות, בכל אחת ביצית אחת או שתיים, בראש כל עלה שחלה יושבת צלקת יבלתית, חסרת עמוד-עלי, או שהיא נישאת על עמוד-עלי קצר ואז עמודי העלי מאוחים לצינור, לעתים הפרחים מכילים עד 6 אבקנים מנוונים (סטמינודים). לעתים קרובות מצויים צופנים בבסיס האבקנים ובבסיס אונות העטיף של הפרחים הנקביים. הפרי ענבה כדורית בשרנית וקשה, צהובה, כתומה, או שחורה בבשלותה, מכילה 3-1 זרעים זעירים, מכילי אנדוספרם שמנוני. העובר חד-פסיגי, קטנטן, מפותח, זקוף.
בסוג Heterosmilax עלי העטיף מאוחים ומספר האבקנים משתנה בין המינים מ-3 עד 12, אולם למרות הבדלים אלה שהביאו לכך שנחשב כסוג נפרד, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו כי שינויים אלה משניים וחלו במיני הסוג כתגובה להתאמה למאביקים, אך מקור המינים משותף - לפיכך אוחדו תחת הסוג Smilax.
שורשי מינים אחדים משמשים ברפואה העממית, בעיקר לריפוי עגבת וכן מפיקים מהם בירה. הגבעולים משמשים לקליעה אומנותית. מינים אחדים משמשים כצמחי נוי בעציצים או בגינון.
בישראל מיוצגת משפחת הקיסוסיתיים על-ידי מין יחיד: קיסוסית קוצנית.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
