סלולית חומה

סלולית חומה היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Pottiaceae. היא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), גובהו עד 1.5 ס"מ, הגדל בצברים גושיים, דמויי-כריות. הגמטופיט ירוק-רענן בצעירותו, נעשה חום עם התבגרותו ובהתייבשותו. העלים לשוניים, מצטררים, מעט מכופלים, יושבים נטויים על הגבעול וערוכים בקצהו כשושנת. אורך הטרפים 4-2 מ"מ, שוליהם גלולים כלפי צדו התחתון של הטרף, באופן היוצר גליל כמעט מושלם וצר מאוד בשולי העלה. בהתייבש הטחב מסתלסלים העלים כמגל, ונכרכים הדוקים על הגבעול. בעלים ניכר עורק האמצע (costa) הרחב, שבניגוד לרוב מיני הסלולית אינו מסתיים במלען ולכל היותר קצה העלה מסתיים בחוד קצרצר. זהו סימן חשוב לזיהוי המין, שהקנה לו את שמו המדעי, inermis, מלטינית: "בלתי-מזויין". עורק האמצע מאדים עם התבגרות הטחב.
אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט (מערך מעין "חד-ביתי" כזה בטחביים נקרא: autoicous), למעשה על אותו גבעול עצמו (gonioautoicous).
סלולית הוא סוג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), שלו מנבג (ספורופיט) הנפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, אדמדם, אורכו 2-1 ס"מ. סלולית חומה ניכרת במנבג גלילי, ארוך יחסית לשאר מיני הסוג ומגיע לכדי 7-6 מ"מ, זקוף, לעתים כפוף במקצת, שלראשו מצנפת (calyptra) קרומית חרוטית-צרה. המצנפת ההפלואידית היא שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, שבו 32 שיניים נימיות, המפותלות כסליל, מכאן שם הסוג (גם השם המדעי, Tortula, מלטינית: הקטנה של המילה "tortus "מפותל).
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של סלולית חומה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). גופי פרי בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
סלולית חומה נפוצה בישראל. היא מצויה בכל גלילות הארץ, למעט בדרום הנגב והערבה. בית גידולה כיסי קרקע על סלעים, בקרקעות גירניות ועל קירות וכתלים. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
סלולית חומה נבדלת מקרובתה, סלולית החומות, בגודלה (יותר מס"מ אחד, בעוד שסלולית החומות מגיעה לכל היותר לגובה של ס"מ אחד) ובהיעדר מלענים בקצה עליה (בגמטופיט של סלולית החומות בולטים מלענים לבנבנים ארוכים).
המין סלולית חומה תואר בשנת 1833 על-ידי הרופא הצבאי והבוטנאי הצרפתי מונטן (Jean Pierre François Camille Montagne, 1784-1866), ששירת בצבא נפוליאון והיה מומחה לטחבים ופטריות. למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1826, על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוייצרי-גרמני ברידל (Samuel Elisée Bridel-Brideri, 1761-1828) , ששייך אותו לסוג אחר, Syntrichia (S. subulata var. inermis).
שמם העברי של הסוג ושל המין נטבע ע"י חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל.

בסוג סלולית יותר מ-210 מינים מוסכמים. זהו אחד משני סוגי הטחבים העתירים ביותר במינים מקומיים. בפלורה פלסטינה הוזכרו 17 מינים שנאספו בישראל. ברשימות הטקסונומיות העדכניות, 4 מינים נוספים במשפחת ה-Pottiaceae, שהיו משוייכים לסוגים שונים, משוייכים כיום לסוג סלולית ו-5 מינים שהיו כלולים בסוג סלולית הופרדו ומשוייכים לסוג סינטריכיה (וכמו כן, זן אחד משוייך לסוג זקנית), כך שעל-פי הרשימות הטקסונומיות המובילות, מספר המינים המקומיים בסוג הוא 16. להלן השינויים המקובלים כיום: המינים T. intermedia, T. ruralis, T. princeps, T. echinata  - משוייכים לסוג סינטריכיה.המין T. laevipila כלל שני זנים שהאחד (var. laevipila) משוייך לסוג זקנית והאחר (var. meridionalis) משוייך לסוג סינטריכיה. המין Desmatodon guepinii, שני מיני פוטיה (P. intermedia, P. lanceolata) והמין Phascum cuspidatum - משוייכים לסוג סלולית.

כתב: דרור מלמד