משפחת הזוגניים בסדרת הזוגנאים (Zygophyllales, סדרה חדשה למדי, שבה עוד משפחה קטנה אחת ללא נציגים בבר בישראל. בעבר היתה משפחת הזוגניים שייכת לסדרת הגרנאים, אך מחקרים פילוגנטיים-מולקולריים הראו שהיא נמצאת במרחק גנטי רב משאר משפחות הגרנאים והציבו אותה בסדרה החדשה) כוללת יותר מ-20 סוגים ויותר מ-150 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-70 מיליון שנה ותפוצת מיניה משתרעת באזורים הטרופיים והסובטרופיים הצחיחים.
בחלוקה הטקסונומית העדכנית, הופרדו המינים שבר, אבי-ארבע וימלוח, שהיו כלולים במשפחת הזוגניים הקלאסית למשפחה חדשה - ימלוחיים (Nitrariaceae), ששוייכה לסדרה אחרת, סבוננאים (Sapindales).
המשפחה קרויה על שם הסוג זוגן, שם הנזכר לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בשנת תש"ו (1946) וניתן לו בשל עליו המורכבים מזוג עלעלים בשרניים. לפני כן, במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת איג, זהרי ופינברון, בהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים, משנת תרצ"א (1931), נזכר השם "דועלה" (דו-עלה). שמו המדעי של הסוג, Zygophyllum, גם הוא מאזכר את צורתם הזוגית של עלי הצמח – מיוונית: zygon - "עול" (רתמה כפולת-מוטות לבקר) ו-phyllon - "עלה", לאמור - "עלה דמוי-עול".
הזוגניים הינם שיחים, בני-שיח ועשבים רב-שנתיים, לעתים-רחוקות עשבים חד-שנתיים (קוטב), או עצים (זקום). העלים על-פי רוב נגדיים, לעתים-רחוקות מסורגים, יושבים, או בעלי-פטוטרות, מורכבים, בני שני עלעלים (זוגן), תלתניים (פגוניה, זצניה), או מנוצים (קוטב), לעתים-רחוקות תמימים, בדרך-כלל בשרניים. עלי הלוואי נפרדים, או מאוחים לפטוטרת, לעתים התפתחו לקוצים (זקום). התפרחת אשכול או פרחים בודדים בראשי הגבעולים, או בחיקי עלים. הפרחים דו-מיניים, נכונים, או בעלי סימטריה דו-צדדית. הזוגניים על-פי רוב מואבקי חרקים. העטיף כפול, עשוי 5-4 עלי גביע, מפורדים, לעתים רעופים, לעתים מאוחים בבסיסם ו-5-4 עלי כותרת מפורדים, על פי רוב צורתם ביצה הפוכה ובבסיסם ציפורן, המאוחה למצעית. לעתים-רחוקות הפרחים חסרי עלי כותרת. בפרחים 5-4 אבקנים, או שמספר האבקנים הוא עד פי 3 ממספר עלי הכותרת, לעתים מצויים תוספתנים קשקשיים בבסיס זיריהם הנימיים (זוגן, קוטב). האבקנים ערוכים ב-3-1 דורים של 5, אורך הזירים אינו זהה בכל דור, שני הדורים הפנימיים עולים מצופן דמוי-דיסקה והדור החיצוני מאוחה לציפורן עלי-הכותרת. המאבקים בני 2 לשכות, מפזרים אבקה דרך סדק אורך הפונה כלפי מרכז הפרח. השחלה עילית, מחורצת, או מכונפת, יושבת, לעתים רחוקות נישאת על עוקץ (גינופור), עשויה 5-2 עלי-שחלה מאוחים, בדרך-כלל בת 5-3 מגורות, כל מגורה מכילה 2 ביציות, או יותר. הפרי בית-גלעין, הלקט או מפרדת, גלדני, שביר. מן השחלה עולה עמוד-עלי יחיד, הנושא צלקת כיפתית, או מחולקת קלות לאונות. לעתים-רחוקות עולים 5-4 עמודי-עלי נפרדים. הפרי הלקט הנפתח בתפרי אורך (פגוניה, זצניה זוגן), בית-גלעין (זקום), או מפרדת (קוטב), מכיל זרע יחיד עד זרעים רבים, העובר זקוף, או כפוף מעט.
למיני זוגניים שונים חשיבות כלכלית. זקום מצרי משמש ברפואה העממית - מקליפת הגזע מכינים חומר משלשל, המשמש גם לטיפול בזיהומי מעיים מתולעים ובהכשות נחשים. מגלעיני הפרי הכתושים והמבושלים מכינים תכשיר לטיפול בשיעול ולשיכוך כאבי בטן ומהשמן הצף תוך הכנת המרתח משתמשים לטיפול בפצעים. העץ Guaiacum officinale, הגדל באיים הקריביים, שעצתו היא הצפופה ביותר מבין העצים הסחירים, משמש לעשיית מחבטי קריקט וכלי עבודה שונים. מינים שונים משמשים כצמחי נוי בגינון בארצות חמות.
בישראל מיוצגת משפחת הזוגניים ע"י 5 סוגים ו-18 מינים, רובם, למעט קוטב מצוי, גדלים באזורים המדבריים של בקעת הירדן, הנגב והערבה. זוגן השיח, אנדמי לישראל והוא אחד הצמחים הנפוצים במדבר. הוא מותאם לשרוד בתנאי עקה קשים של חוסר מים וקרקעות מלוחות, על-ידי כך שהוא אוגר נוזלים בעליו הבשרניים ועל ידי המתת חלק מעליו או מענפיו בשנות בצורת. זוגן לבן וזצניה מזרחית הם צמחים אדומים, הנמצאים בסכנת הכחדה. קוטב מצוי הוא עשב רע, הנפוץ בגינות, דשאים וצדי דרכים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
|
זקום מצרי |