משפחת הספלוליים בסדרת הפילפלאים (Piperales, נקראה בעבר סדרת הספלולאים - Aristolochiales, שבה עוד שתי משפחות ללא נציגים בישראל, לאחת מהן והגדולה שבהן, הפילפליים - Piperaceae - שייך המין ממנו מפיקים פלפל שחור) כוללת 7 סוגים וקרוב ל-620 מינים.
המשפחה קרויה על שם הסוג הגדול בה - ספלול, שם המתאר את מבנה פרחי הסוג דמויי-הספל ואשר נזכר לראשונה בחיבורו של חבר ועד הלשון העברית ישראל איתן, מורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים, "רשימת מונחי-הצמחים, עברית-ערבית-רומית-אשכנזית" שהתפרסמה בזיכרונות ועד הלשון בשנת תרע"ג (1913). שמו המדעי של הסוג, Aristolochia (ומכאן שם המשפחה, Aristolochiaceae), ככל הנראה מיוונית: aristos - "הטוב ביותר", locheia - "לידה", "מיטת-תינוק", לאמור: "לידה מיטבית", משום ששיקויים שהופקו משורשי הצמח נחשבו בימי קדם ליעילים כנגד זיהומים ודלקות שלאחר לידה. בלשנים שונים משייכים את מקור השם לסנסקריט או פרסית: arsti - "חנית", "רומח", lo-hami -"צמח", "עץ", לאמור: "צמח הרומח", על שום צורת העלים באחדים ממיני הסוג.
הספלוליים התפתחו לפני כ-120-130 מיליון שנה והם נפוצים באזורים החמים, הסוב-טרופיים והטרופיים ברחבי העולם.
הספלוליים הינם עשבים, שיחים-מטפסים, רב-שנתיים, על-פי רוב בעלי קנה שורש, מעט מינים הם עצים. במינים רבים במשפחה אברי הצמחים מכילים תאים שבהם אגורים שמנים אתריים והם מדיפים ריח רע. הגבעולים והענפים גליליים, לענפים בוגרים לעתים קליפת שעם, לעתים-קרובות מסועפים וענפים מאוד, מתפתלים ונכרכים על שיחים ועצים. העלים בדרך-כלל בעלי-פטוטרות ניכרות, חסרי עלי-לוואי. העלים מסורגים, פשוטים, תמימים, לעתים-רחוקות מחולקים ל-5-3 אונות, לבובים, סרגליים, דמויי-חץ, או דמויי-רומח.
הפרחים בודדים בחיקי-עלים או שהפרחים ערוכים בצברים, או אשכולות בחיקי העלים, לאורך הגבעולים או בראשיהם. הפרחים דו-מיניים, נכונים, או בעלי סימטריה דו-צדדית. העטיף דמוי משפך, או שופר, מפותל בצורת האות S או האות U, נוצר מאיחוי של 3 עלי-גביע דמויי-עלי-כותרת, בבסיסם שקיק נפוח, ההולך ומוצר לכדי צינור, שפנימו עטוי שערות דביקות, או זיפים, הפונים כלפי בסיס הפרח ונפרש בקצהו לאוגן בן 3-1 אונות. צבע העטיף סגול, אדום, חום, צהוב, או וורוד, לעתים מחקה צבע של בשר רקוב, לעתים-קרובות מנוקד בדגם של כתמים כהים. עלי כותרת חסרים. אברי המין הזכריים, 6-5 אבקנים, מאוחים לעתים-קרובות עם מספר דומה של עמודי-עלי ויוצרים עמוד משותף שלו 6-5 אונות (גינוסטמיום), קצר וחסון. לעתים קיימים 12 עד 36 אבקנים חופשיים ו-3 עד הרבה עמודי-עלי. המאבקים בני 2 לשכות, מפזרים אבקה דרך סדקי אורך כלפי חוץ הפרח. השחלה בדרך-כלל תחתית, עשויה 6-5 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מספר מגורות כמספרם, בכל מגורה ביציות מרובות. מספר הצלקות כמספר עלי-השחלה.
פרחי הספלוליים בדרך-כלל קדם-נקביים (פרוטוגיניים) - אברי הצמח הנקביים מבשילים לפני האיברים הזכריים ומבטיחים בכך האבקה בין פרטים שונים והימנעות מהאבקה עצמית. הספלוליים הינם מואבקי חרקים ומשתמשים בדרכי הונאה מתוחכמות לצורך ההאבקה. כל מיני הסוג ספלול שנחקרו מואבקים על-ידי זבובים ממשפחות שונות, הנמשכים לריח של בשר רקוב שמפיץ הפרח. בפרחים צעירים הצלקות בשלות, אך האבקנים טרם הבשילו ואינם מפזרים עדיין אבקה. החרקים שהגיעו מפרחים בוגרים יותר, בהם האבקנים בשלים, נושאים איתם את האבקה לפרח הצעיר, זוחלים אל בסיס הצינור ותנוחת הפרח הזקוף והזיפים שבתוך הצינור מקשים על יציאתם. מכיוון שכך, הם נלכדים בתוך צינור הפרח למשך זמן ממושך ובתוך כך מבצעים את ההאבקה, תוך הבטחה שמקור האבקה הוא מפרח אחר. לאחר יום עד מספר ימים, הזיפים שבצינור הפרח נושרים, עוקץ הפרח מתכופף, כך שצינור הפרח עובר לתנוחה מאוזנת ומאפשר לזבובים לצאת ממנו בקלות. אז מבשילים אבקני הפרח, אך הביציות בשחלה כבר מופרות והאבקה תשמש רק להאבקת פרח אחר, צעיר יותר. ברוב המינים הזבובים אינם מקבלים גמול של צוף או ערך-מוסף אחר מן הצמח. מחקרים שנעשו לאחרונה הראו כי במינים מספר ישנו גמול כלשהו לזבוב המאביק, בהיות הפרח משכן להזדווגות הזבובים או מאכל לרימות שהתפתחו מביצי הזבוב שהוטלו על הפרח.
הפרי הלקט יבש, או בשרני, הנפתח בבסיסו למעין סל. הזרעים בדרך-כלל מרובים, מכונפים, או דביקים, מרובי אנדוספרם, העובר קטנטן, הפסיגים זעירים.
מינים אחדים של ספלוליים משמשים כצמחי נוי. בישראל מיוצגת המשפחה על-ידי מין יחיד, ספלול, שבו 6 מינים.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
