כתבה: ערגה אלוני
משפחת השושניים הייתה בעבר משפחה גדולה שהכילה בתוכה 250 סוגים וכ-4000 מינים שאפיינה אותם שונות רבה. בעשור האחרון נערכו מחקרים רבים בנציגי המשפחה, אשר התבססו על מחקרים מולקולרים. המחקרים הוכיחו שיש הבדלים לא מעטים בין המינים, והראו צורך לפצל את המינים למשפחות משנה. השושניים בכללותם, הם כיום סדרה במחלקת החד־פסיגיים הכוללת את המשפחות החדשות הבאות: שושניים, אספרגיים, כחליתיים, עיריתיים, סתווניתיים, קיסוסיתיים.
במשפחת השושניים Liliacea : נשארו המינים צבעוני, זהבית, גביעונית, שושן.
האספרגיים :Asparagaceae שקיבלו מעמד של משפחה, נכללים בה המינים: אספרג, כדן, חצב, בן חצב, מצילות, זמזומית, כתריים, עצבונית, נץ חלב, יקינטון.
העיריתיים :Xanthorrhoeacea שקיבלו מעמד של משפחה, נכללים בה המינים: עירית, עיריוני, עריר.
הסיתווניתיים Colchicaceae : שקיבלו מעמד של משפחה, נכללים בה המינים: סתוונית, בצלציה.
הקיסוסיתיים Smilaceae:: קיבלה מעמד של משפחה ונכלל בה המין קיסוס
המין שום עבר תהפוכות. בתחילה השתייך לשומיים ולאחר מכן עבר המין על סוגיו למשפחת הנרקיסיים. בהמשך, תתואר כל משפחה בפני עצמה בתוך סדרת השושניים.
נציגי המינים מסדרת השושניים נפוצים ביותר. הם מצויים במדבריות העולם, באזורים הסובטרופיים ובאזורים הממוזגים. נציגים רבים הם עשבוניים רב שנתיים מטפסים שיחים ועצים. מינים רבים הם גיאופיטים אשר להם אבר אגירה בקרקע ואת חלקם הירוק מעל פני הקרקע רואים לרוב בחלק מעונת השנה.
בארץ, נכללים בשושניים צמחי בר רבים הנפוצים ברוב אזורי הארץ מהצפון ועד לדרום.
מצויים בה צמחי תועלת המוכרים כצמחי מאכל כמו הסוג שום (Allium). צמחים רבים מפארים את גינות הנוי בפרחים צבעוניים ומרשימים כמו מיני צבעוני, שושן וכן עצבונית. רבים מהם מגודלים בארץ בחממות ומהווים ענף חקלאי חשוב כפרחי יצוא.
סדרת השושניים נכללת כאמור בחד פסיגיים. הסימנים הבולטים של מיני הצמחים שבה הם: הזרעים נובטים ומצמיחים פסיג אחד בלבד (ולא שני פסיגים כמו בצמחים הדו פסיגיים). השורשון העוברי מתנוון במהלך הגידול ומתפתחת ציצת שורשים, גבעולי הצמח אינם מתעבים בהתעבות משנית, אין גבעולים עבים בעלי קליפה עבה. עלי הצמח לרוב חסרי פטוטרת והעורקים בעלה מקבילים, לעיתים העלים גלולים וחלולים. סידור העלים מסורג או שהם מסודרים בדור או בשושנת עלים.
לרבים מהצמחים יש אברי אגירה בקרקע (גיאופיטים) כמו: בצל, פקעת, או שורש מעובה. בעונה הלחה הם ירוקים ופורחים ובסיומה מתנוונים העלים ומתים. הצמח יתחדש שוב בשנה הבאה, באמצעות אבר האגירה שנשמר בקרקע.
פרחי השושניים הם דו מיניים נכונים, בודדים או ערוכים בתפרחת אשכול או סוכך. העטיף כותרתי, מספר עלי העטיף הוא 6, מפורדים או מאוחים המסודרים בשני דורים. קיים לרוב שוני בין עלי הדור התחתון לדור שמעליו והוא יכול להתבטא בצורת מתאר העלה וגם בגודלו.
אבקנים שישה. ערוכים בשני דורים. הזירים הנושאים את המאבקים חופשיים. השחלה עילית בת שלוש מגורות, העלי בעל 1-3 צלקות. הפרי הלקט או ענבה. לרוב מרובי זרעים.
הסוג שום (Allium) כולל כ- 450 מינים. אחד מהמינים המוכרים לנו ביותר הוא
שום נבוב-A.cepa שהוא הבצל הנאכל. רבים מכירים אותו רק בשם בצל (שהוא האבר התת קרקעי החבוי בקרקע) חלקי השום הנבוב הנאכלים הם העלים הגליליים והבצל.
שום נבוב מתרבה גם באמצעות הבצל הנשתל הקרקע (ריבוי וגטטיבי–מחלקי צמח), וגם באמצעות זרעים המתפתחים בפרי שהוא הלקט (ריבוי מיני). לשום הנבוב זנים שונים כמו הסגול, הלבן ועוד.
שום הגינה–sativum A. מוכר לנו בשמו העממי שום. הצמח זקוף ועליו שטוחים דמויי סרגל. מתחת לקרקע מצוי גבעול מקוצר. מהגבעול התת קרקעי מתפתחים העלים הירוקים. בקרקע, בחיק העלה מצויים ניצנים המתפתחים כניצני אגירה אלה הם "שיני השום". כל ניצן אגירה עטוף במעטפת שהיא קליפת "השן", ולו מאגר מזון וניצן ראשי. כל הניצנים מסודרים סביב הגבעול ועטופים במספר קליפות. תפרחת השום היא סוכך. צבע הפרחים לבן. אחדים מהם עקרים ואינם מייצרים זרעים אחדים מייצרים זרעים או בצלצולים.
הסוג צבעוני Tulip נקשר בעיקר להולנד והוא מוכר היטב לחובבי הגננות באשר הם. אולם צבעונים הגיעו לאירופה מטורקיה במאה ה- 16 ומשם הם הועברו להולנד. בהולנד גאה הביקוש ליפי הפרח, נוצרה תחרות בפיתוח זנים חדשים, קמה בורסה הסוחרת בהם והגידול הפך כיום לאחד מענפי החקלאות החשובים שלה.
הצמח בעל בצל חד שנתי בקרקע העטוף במספר קליפות. בעונת האביב צומחים עלים בצורת שושנת עלים רחבים דמויי סרגל, העלים יושבים על הגבעול. הפרח מתנשא לגובה 60-40 ס"מ. לאחר הפריחה מתפתח פרי הלקט המכיל זרעים. קיימים מאות זנים של צבעונים השונים לא רק בצבעם כי אם גם בגודל הפרח, במספר רב של עלי כותרת, ובצורת הכותרת: מחודדת מעוגלת או שסועה.
עצבונית (Ruscus)היא בן שיח הקרוב לאספרג. הגבעולים נושאים "עלים" שהם למעשה ענפים שהתחפשו לעלים (פילוקלד). העלים האמתיים צורתם כקשקש והם מצויים בתחתית או על פני הפילוקלד. הפרח קטן צבעו ירקרק ובסיסו סגול. והוא נישא על עוקץ היוצא מהפילוקלד. בשל עמידות הצמח מגדלים אותו בגינות הנוי ובסוכות צל. ענפיו משמשים קישוט ירוק לזרי פרחים.
