משפחת הערטניתיים בסדרת הנוריתאים (שבה גם פרגיים, נוריתיים, סהרוניים ועוד 3 משפחות שאינן מיוצגות בישראל), כוללת 17 סוגים ו-740 מינים. המשפחה התפתחה לפני כ-80 מליון שנה ומיניה נפוצים בעיקר באמריקה ובמזרח אסיה. לסוגי ערטניתיים אחדים תפוצה מקוטעת מצפון אמריקה למזרח אסיה וניתן למצוא מספר הבדלים מורפולוגיים בין המינים הגדלים באזורים השונים.
שם המשפחה העברי קרוי על שם הסוג ערטנית, שם שהופיע לראשונה בשנת 1930 (תר"ץ), במילון "ילקוט צמחים", שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית. באותו מילון נקרא הצמח גם "אריון", תרגום לשמו העממי "עלה-אריה" (lion's leaf). מקור השם ערטנית בשפה הארמית-סורית והוא שימש, בהטיות וצירופים שונים, גם לשמה של הרקפת. השם נשתמר בשפה הערבית (ערטיניא) ומכאן נתגלגל לעברית. שם המשפחה המדעי קרוי על שם הסוג ברברית (Berberis, ומכאן Berberidaceae), שמקור שמו בשם פריו בשפה הערבית.
הערטניתיים הם עשבים רב-שנתיים, שיחים, לעתים-רחוקות עצים קטנים, ירוקי-עד, או נשירים. לעתים לצמחים קנה שורש זוחל, לעתים פקעת. הענפים קירחים, או שעירים, לפעמים מגובששים, לעתים אדמדמים, לעתים-קרובות קוצניים, כאשר הקוצים לעתים תלת-חודיים. באחדים מן המינים עצת הגזע צהובה בוהקת, בהכילה את האלקלואיד הצהוב Berberine. העלים מסורגים, לעתים - בעיקר כאשר לצמחים פקעת - ערוכים כשושנת בבסיס הצמח, פשוטים, או מורכבים-מנוצים, עלי-לוואי קיימים בדרך-כלל. הטרפים תמימים, או משוננים-קוצניים, לעתים תחתית העלים מכוסה באבקה לבנה (סיג). התפרחת אשכולות, או מכבדים בראשי הענפים, או בחיקי עלים, לעתים פרחים בודדים. הפרחים דו-מיניים, נכונים. העטיף דמוי-עלי-כותרת, צהוב או כתום, לעתים מוכתם באדום, עשוי 6-3 דורים של 3, בבסיסו 3 חפיות דמויות-קשקש, נשירות. שני דורי עלי-העטיף הפנימיים נושאים צופנים, הנראים כ-2 בלוטות כהות בחלק הפנימי התחתון של העלה (העטיף בערטניתיים נראה כעשוי מ-3 סוגי עלים מובחנים, אך הטרמינולוגיה שבה משתמשים חוקרים שונים משתנה. יש הרואים בעטיף עלי-גביע ועלי-כותרת ובחפי הבסיס גביעון ויש הרואים בעלי הכותרת אבקנים מנוונים - סטמינודים). בפרחים 6 אבקנים, ערוכים ב-2 דורים, המאבקים בני 2 לשכות, אורכם כאורך הזירים, לעתים בבסיסם תוספתנים דמויי-שיניים קטנות, מפזרים אבקה דרך קשוות על פני הלשכות, כלפי מרכז הפרח. השחלה עילית, גלילית, עשויה 3-2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה אחת, שבה ביצית אחת, או מספר ביציות. עמוד-העלי קצר מאוד, או חסר, הצלקת גדולה. הפרי ענבה עסיסית, אדומה-חומה, מסגילה-משחירה עם ההבשלה, לעתים-קרובות מכוסה באבקה לבנה. לעתים הפרי מפוחית, או הלקט שלפוחיתי, הנקרע עם ההבשלה. בפרי זרע יחיד עד 50 זרעים, חומים או שחורים, עתירי אנדוספרם, העובר קטן, זקוף, לעתים הפסיגים מאוחים זה לזה.
לערטניתיים רבים חשיבות רפואית. כבר בשנת 3,000 לפני הספירה, השתמשו הסינים הקדמונים בברברין המופק ממיני ברברית לריפוי מחלות זיהומיות מגוונות. בשל צבעו הצהוב העז של החומר משמשים עד ימינו מיני ברברית להכנת צבע צהוב לצביעת סיבים ורהיטים. כמו כן משתמשים בו לצביעות תאים היסטולוגיות לזיהוי תאי מאסט (תאי פיטום, תאי דם לבנים המשתתפים בתהליכי אלרגיה ומכילים הפארין, הנצבע חזק בברברין, שלו פלורוסצנציה המובחנת במיקרוסקופ המיועד להבחנה בזריחה פלואורסצנטית). מחקרים שנעשו לאחרונה הדגימו כי לברברין תכונות רפואיות חשובות להורדת סוכר, כחומר אנטי סרטני ולפעילויות פרמצבטיות נוספות. מפקעות מינים אחדים, העתירות בספונין, היו מפיקים סבון. פירותיו של המין Mahonia aquifolium, המכונה "גפן אורגון" (Oregon grape), אכילים והצמח על זני התרבות שלו פופולרי מאוד בגינון.
מיני ערטניתיים אחרים אף הם משמשים כצמחי נוי (ברברית, Nandina , Epimedium, Podophyllum).
בישראל מיוצגים הערטניתיים על-ידי 3 מינים. ערטנית השדות נפוצה כמעט בכל גלילות ישראל. כרבולתן השדות מצוי פה ושם בצפון הארץ ובמרכזה. ברברית הלבנון גדלה בחרמון ונדירה ביותר.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
