איקליפטוס שטייגר הוא עץ בגודל קטן-בינוני שגובהו 7 מ'. פרטים גבוהים מגיעים באוסטרליה לגובה של 22 מ'. הגזע שלו קצר ומתפצל למספר בדים בגובה נמוך, והללו יוצרים צמרת מתבדרת.
הקליפה העוטפת את הגזע והענפים הראשיים עבה ומחוספסת בצבע כהה עם סיבים קצרים ובה תלמים עמוקים ורחבים. לעצי האקליפטוס להם קליפה כזאת ניתן באוסטרליה הכינוי הכללי בשם האנגלי " Ironbark" השם השני באנגלית  "Lemon" מציין את ריח הלימון הנודף מן העלים ושאר חלקי העץ.
העצה אדומה, חזקה ועמידה מפני פגעים, יש לה מעט מאד שימושים מסורתיים בשל העדר אוכלוסייה אנושית באזור בו גדל העץ בטבע.
העלים היובנילים (הראשונים שיוצאים לאחר הפסיגים ולעיתים מופיעים בהתחדשות) נגדיים בזוגות הראשונים (מעל הזוגות הראשונים הם בעמדה סירוגית כלפי הגבעול) צורתם אליפטית-מעוגלת והם מדיפים ריח לימון חזק. העלים הבוגרים מסורגים, צורתם כצורת רומח, צבעם ירוק-אפור והוא יוצר ניגוד צבעים עם הקליפה הכהה של הגזע והענפים.
האבקנים המקנים את הצבע לפרח הם בצבע קרם. המכסה של האבקנים ושל מצעית הפרח המכונה אוֹפּ֪רקוּלוּם נושר בעת שהאבקנים מתיישרים ודוחפים אותו החוצה. האוֹפרקולום, שבאיקליפטוס זה צורתו כיפה שלה בליטה קטנה במרכזה, הוא החלק המאפיין והמקנה לסוג איקליפטוס את שמו הלטיני והעברי כשלאלה המקור היווני הוא: "eu- kaluptos" שמשמעותו "מכוסה היטב".
עם נפילת האופרקולום מתגלה הפרח האופייני לעצי איקליפטוס שהוא נטול עלי עטיף ובמרכז אסופת האבקנים מתגלה השחלה ועליה עמוד העלי והצלקת. הפרחים של איקליפטוס שטייגר קטנים יחסית למיני אקליפטוס אחרים ובהתאם לכך הפירות שצורתם כגביע קצר קטנים אף הם.
אוכלוסיות טבעיות של עץ זה נמצא באזור הטרופי של צפון מזרח אוסטרליה, בכף יורק שבמדינת קווינסלנד בקו רוחב 16 דרום. בבית גידולו ברום 40-600 מ' הוא מקבל גשמי קיץ בכמות שנתית ממוצעת של 1,000-1,500 מ"מ אך היובש בחורף עלול להמשך עד שבעה חודשים. אין תופעות קרה באזור בו גדל העץ בטבע.
איקליפטוס שטייגר אינו ראוי לשימוש מסחרי למעט האפשרות להפיק מעליו שמן איקליפטוס בעל ארומה מצויינת. הפקת שמן בריח לימון מעלי איקליפטוס שטייגר נעשית בגואטמלה ובברזיל אך השמן אינו יציב ועל כן לא מייצרים ממנו סבונים. באוסטרליה עצמה נטעו מטעים שלו להפקת שמן איקליפטוס אך לא הגיעו לתוצאות מסחריות ראויות. באחת הסקירות על העץ מומלץ להשתמש בעליו לבישול כתבלין שייתן טעם וארומה למאכלים מבושלים.
העץ מומלץ לנטיעה בגינות ובפארקים כעץ קטן שמסתגל לקרקע רדודה ודלה. במיוחד מומלץ לטעת אותו בקרקע קלה ובאזור שאינו סובל מקרה.

הסוג איקליפטוס משתייך למשפחת ההדסיים הכוללת 5650 מינים של צמחים מעוצים ירוקי עד והוא אחד מכ-130-150 סוגים שונים של משפחה זו. המוכרים מבין הסוגים הם ההדס (המין היחיד ממשפחה זו הגדל אצלנו בטבע בצפון ישראל), וכן הגויאבה, הפיג'ויאה והקליסטמון. הסוג איקליפטוס מכיל כ-700 מינים ואלפי תתי מינים והינו סוג העץ הניטע ביותר כיום במטעים מסחריים בעולם לצורך תפוקת עץ.

כתב צבי אבני