משפחת הפרעיים   Hypericaceae

משפחת הפרעיים כלולה בסדרת המלפיגאים (Malpighiales), סדרה חדשה למדי, שיוסדה עקב מחקרים פילוגנטיים-מולקולאריים של השנים האחרונות, המצביעים שלבני כל המשפחות הנכללות בה יש אב-קדמון משותף. היא אחת הסדרות הגדולות של הצמחים בעלי הפרחים. בין המשפחות והסוגים הכלולים במלפיגאים אין דמיון מורפולוגי ניכר, אך קיים ביניהם דמיון גנטי. הסדרה קרויה על שם הסוג מלפיגיה (Malpighia), שאינו גדל בישראל ונקרא לכבודו של הרופא והביולוג מלפיגי (1628-1694 ,Marcello Malpighi), אבי המיקרוסקופיה האנטומית וההיסטולוגיה. במלפיגאים כלולות גם משפחות האלטיניים, החלבלוביים, הפשתיים, השעוניתיים, הערבתיים, הסיגליים ועוד 29 משפחות ללא נציגים בבר בישראל. משפחת הפרעיים כוללת 10 סוגים וקרוב ל-320 מינים.
המשפחה נקראת על שם הסוג הגדול במשפחה, פרע, שם שהופיע לראשונה בשנת תרע"ג (1913) ב"רשימת הצמחים המצויים בארץ", שערך ישראל איתן, חבר ועד הלשון ומורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים ואשר הופיעה בזכרונות ועד הלשון העברית. שם הסוג המדעי, Hypericum (ומכאן שם המשפחה, Hypericaceae), מיוונית:  hyper-"מעל",  eikon - "דמות", "איקונין", ככל הנראה שימש הצמח לגירוש שדים ורוחות רעות, תוך הנחתו מעל לפסלים וציורים קדושים או פולחניים.
הפרעיים התפתחו לפני כ-53 מיליון שנה ותפוצתם קוסמופוליטית.
הפרעיים הם שיחים, עצים קטנים, עשבים רב-שנתיים, לעתים רחוקות עשבים חד-שנתיים. הצמחים קירחים, או עטויי שערות פשוטות, או כוכביות. העלים נגדיים, לעתים-רחוקות ערוכים בדורים. הטרפים פשוטים, תמימים, על-פי רוב מנוקדים בבלוטות או מחורצים בתעלות בלוטיות, המכילות שמנים אתריים. במינים אלפיניים העלים מחטניים, או קשקשיים. עלי-לוואי חסרים בדרך-כלל. התפרחות דו-בדיות, אשכולות צפופים, או פרחים בודדים בקצות הגבעולים. הפרחים נכונים, דו-מיניים, ניכרים, מואבקי חרקים, חסרי צופנים. העטיף כפול, עשוי 5-4 עלי-גביע, לעתים-קרובות מכוסים בלוטות, יציבים ואינם נושרים לאחר ההבשלה ו-5-4 עלי כותרת, חופשיים, מקומטים, צהובים-כתומים, לבנים, לעתים-רחוקות ירקרקים, אדומים, או וורודים, בדרך-כלל מנוקדים בבלוטות אדמדמות-שחורות, או בשקערוריות  שקופות, בהן מצויות בלוטות הפרשה. האבקנים מרובים כרגיל, לעתים-רחוקות מועטים, זיריהם עדינים וארוכים, מאוחים בבסיסם לטבעת, או ל-5-3 צברים, הערוכים אל מול עלי הכותרת, לעתים קיימים אבקנים מנוונים (סטמינודים). המאבקים קטנים, בני 2 לשכות, על-פי רוב קיימות בלוטות על פני הרקמה שבין שתי הלשכות (connective), פיזור האבקה נעשה דרך סדקי אורך שעל פני הלשכה. השחלה עילית, עשויה 5-2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים מגורה יחידה, לעתים יותר, כל עלה-שחלה מכיל ביצית אחת עד ביציות רבות. מן השחלה עולים 5-3 עמודי-עלי, לעתים מאוחים בבסיסם, נושאים צלקת שטוחה, או מחולקת לאונות. הפרי הלקט הנפתח לאורך המחיצות, או ענבה. הזרעים קטנים, מרובים, לעתים מכונפים, חסרי אנדוספרם. העובר גדול, זקוף.
מיני פרעיים שונים משמשים כצמחי מרפא. מהמין פרע מנוקב מפיקים היפריצין (hypericin) והיפרפורין (hyperforin), שלהם תכונות אנטיביוטיות ופסיכיאטריות והם משמשים בסיס לפיתוח תרופות נוגדות-דיכאון ולטיפול בדלקות ובסוגי סרטן שונים.
בישראל מיוצגים הפרעיים ע"י 10 מינים של הסוג פרע, 3 מהם צמחים "אדומים" בסכנת הכחדה (פרע מחודד, פרע מנוקב, פרע ריחני).

כתב: דרור מלמד

מקורות:

1. Gustafsson, M.H.G. (2009). Neotropical Hypericaceae. In: Milliken, W., Klitgוrd, B. & Baracat, A. (2009 onwards), Neotropikey - Interactive key and information resources for flowering plants of the Neotropics. Kew Royal Botanic Garden Website.
2. Hobbs, C. Herbal Medicine: St. John's Wort (Hypericum Perforatum L.): A Review, Online
3. Klemow, K.M., Bartlow, A., Crawford, J., Kocher, N., Shah, J. & Ritsick, M. (2011). Medical Attributes of St. John's Wort (Hypericum perforatum). In: Herbal Medicine: Biomolecular and clinical aspects. Benzie, I.F.F. & Wachtel-Galor, S. eds. CRC Press
4. Stevens, P.F. (2007). Hypericaceae. The Families and Genera of Vascular Plants, Vol. 9, pp. 194-201
5. Stevens, P. F. (2001 onwards). Angiosperm Phylogeny Website. Version 12, July 2012
6. Zohary, M. (1966). Flora Palestina, Part One, p. 220
7. פינברון-דותן, נ. ודנין, אהמגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. 1998). כנה. ירושלים.
8. שמידע, א., פולק,ג ופרגמן-ספיר, א. 2011. הספר האדום - צמחים בסכנת הכחדה בישראל. הוצאת רשות הטבע והגנים