לפי המין החדש הנהוג כיום משפחת האסקלפיים איננה משפחה בפני עצמה אלא תת-משפחה במשפחת ההרדופיים
משפחה זו כוללת צמחים עשבוניים, בני שיח שיחים מטפסים, אפיפיטים, סוקולנטים וגם גאופיטים. רובם נפוצים בעיקר באזור הטרופי והסובטרופי בעולם. בארץ, 16 מהם מיוצגים כצמחי בר ורבים אחרים מוכרים כצמחי תרבות. המשפחה כוללת כ-150 סוגים ו2000 מינים.
שם המשפחה אסקלפיים, ניתן לה על שמו של אל הרפואה היווני אסקלפיוס. זאת מפני שרוב נציגי המשפחה הם בעלי שרף חלבי המכיל גליקוזיד רעיל. חומר אשר שימש לצרכים רפואיים וכן ליצירת חומרי רעל למטרות ציד.
מבחינת התפתחות הצמחים, יש דמיון בין נציגי משפחה זו לבין ההרדופיים ויש הסוברים שהאסקלפיים התפתחו מההרדופים. עלי הצמחים במשפחה, נגדיים. לאחדים עלים גדולים ולהם שערות רכות כמו לפתילת המדבר או לחנק המחודד, לאחרים עלים נוקשים בעלי מעטה שעווה כמו לשעווית שהיא צמח תרבות, או עלים קטנים הנושרים מהגבעול המעובה כמו לאצבוע. שפת העלים תמימה.
הפרחים דו מיניים מסודרים בתפרחת דמוית סוכך או אשכול. צבעי הפרחים במשפחה הם: סגול, אדום חום, ורוד, צהוב לבן וגם שילוב של שני שבעים כמו צהוב וכתום. הגביע בן 5 אונות. הכותרת גלגלית או דמוית פעמון בעלת 5 עלים. למינים אחדים יש בפרח עטרה שהיא מבנה מחומש, מעין כותרת שנייה, הנוצרת מתוספת עלים הנמצאים בין האבקנים לכותרת. מספר האבקנים 5. המיוחד בהם הוא שזיריהם מאוחים ויוצרים צינור המקיף את העלי. גם המאבקים מאוחים ומעורים בעלי. גרגירי האבקה בלשכות מלוכדים לגוש הקרוי אבקית. העלי מאוחה. הוא מורכב משתי שחלות שכל אחת מהן מורכבת מעלה שחלה אחד. איחוי העלי יוצר מבנה מחומש המצוי במרכז הפרח.
האבקת הפרחים נעשית ע"י חרקים בעיקר ע"י מיני דבורים. הדבורים נמשכים למקור הצוף בפרחים. ובשעה שהם תרים אחרי מקור הצוף בפרח, נדבקות האבקיות לרגליהן ומועברות לפרחים אחרים. משפחת האסקלפיים ידועה במנגנוני האבקה מיוחדים שפותחו בפרחיהם.
פרי האסקלפיים הוא מפוחית המכילה זרעים רבים. במינים אחדים המפוחית קרומית ותפוחה והיא נתפתחת ע"י תפר גב. הזרעים שטוחים ומצוידים בציצית. ההפצה ע"י הרוח. הרוח מפזרת את הזרעים ומסיעה אותם למרחק רב. לדוגמה פרי הארויה המשינית או בפתילת המדבר. בצמחים אחרים המפוחית נוקשה ושיכית ונפתחת גם היא בתפר גב ומפזרת זרעים רבים לסביבה כמו בחנק המחודד.
במיני האצבוע והסטפליה, מתקיים גם ריבוי הצמח בדרך אל-מינית. גבעולים מעובים שניתקים מצמח האם משתרשים בקלות. מאחר ומינים אחדים הם צמחי מדבר הם יכולים להימצא במצב של יובש זמן ממושך וגם אז להשתרש.
בגינון נפוץ האסקלפיאס האדום שפרחיו נישאים בתפרחות דוריות. הוא מתרבה בקלות ע"י הזרעים המתפזרים ברוח ועלול להוות בעיה של עשב רע. גם את המטפסים סטפנוטיס ואברון ניתן למצוא כעשבים רעים במטעים ועל גדרות בשולי שטחים מושקים.
למרות רעילות הצמחים מתקיים קשר מעניין בינם לבין חרקים. החגב כושן ארסי ניזון מעלי פתילת המדבר. החומר אינו מזיק לחגב להפך הוא דוחה טורפים מלפגוע בו. פרפר דנאית סדום זחליו מתפתחים גם הם על נציגי המשפחה. החומר הרעיל נשמר בגוף הפרפר ודוחה ציפורים מלטרוף את הפרפר. בצפון אמריקה נפוץ מאוד האקסלפיאס כצמח בר ועשב רע בשדות. עליו מתפתחים זחלי הדנאית הנקראת "פרפר המלך" (Monarch butterfly), המפורסם בכך שלהקות שלו נודדות בכל סתיו לעמק אחד במקסיקו ובאביב הן חוזרות חזרה לבתי גידולן בכל רחבי ארה"ב. גם זחלי פרפר זה אוגרים בגופם את חומרי הרעל שהם קולטים מהצמח וזה משמש להם כהגנה בפני טריפה ע"י צפורים.
צמחי מדבר מהמשפחה הזאת נזכרו בספרות כמקור אפשרי לתחליפי דלק שניתן להפיק מהמוהל החלבי שבהם, אך הדבר לא הגיע עדיין לידי יישום והא דורש מחקר שיוכיח אם הדבר כדאי.
כתבה ערגה אלוני, ערך עמרם אשל
