משפחת הלחכיים, בסדרת הצינוראים (Lamiales, שבה גם שפתניים, לועניתיים, עלקתיים, קוציציים, נאדידיים, ורבניים, זיתיים ועוד 13 משפחות חסרות נציגים בבר בישראל), הורחבה לאחרונה על סמך מחקרים גנטיים וכוללת סוגים רבים ששוייכו בעבר למשפחת הלועניתיים וכן כלולים בה הסוגים שהיו שייכים בעבר למשפחות הגולניתיים והטובעניתיים. מכיוון שכך, זוהי קבוצה רבת צורות שבה צמחי-יבשה וצמחי-מים ועוד נכונו בה תהפוכות סיסטמטיות. לפנים כללה המשפחה רק 3 סוגים, שהגדול שבהם והיחידי המיוצג בישראל, היה לחך, מכאן שמה. השם לחך, המתאר את היות מיני הסוג מאכל לבהמות המלחכות בשדה, מופיע לראשונה ב"רשימת הצמחים המצויים בארץ", שערך ישראל איתן, חבר ועד הלשון ומורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים ואשר הופיעה בזכרונות ועד הלשון העברית בשנת תרע"ג (1913). שמו המדעי, Plantago (ומכאן שם המשפחה, Plantaginaceae), מלטינית: "כף רגל", על שום דמיונם של עלי אחדים ממיני הלחך (למשל לחך גדול) לטביעת כף רגל.
ברשימות הטקסונומיות המעודכנות, משפחת הלחכיים כוללת כיום 110 סוגים ויותר מ-1,100 מינים. רוב סוגי הלועניתיים המצויים בישראל, למעט בוצין, לוענית, מושיובית ואנטיכריס שנותרו בלועניתיים ועלוק, עלקלוק ושיננית שצורפו למשפחת העלקתיים, כלולים היום במשפחת הלחכיים. לפיכך כלולים היום בלחכיים הסוגים ורוניקה, פשטה, צלצל, פשתנית, פומה, עפעפית, חסרף, בר-לוע ואפילו לוע-הארי, יחד, כמובן עם הסוג לחך, מכיוון שנמצאו קרובים במבנה ה-DNA שלהם. ישנם ויכוחים בין הסיסטמטיקאים אם אכן הכללה זו מוצדקת, שכן השונות המורפולוגית גדולה בין הקבוצות. להלן מתוארת המשפחה המורחבת (sensu lato).
הלחכיים התפתחו לפני כ-50 מיליון שנה. הם עשבים חד-שנתיים, דו-שנתיים, או רב-שנתיים, לעתים שיחים, לעתים-רחוקות עצים, או מטפסים. העלים פשוטים, נגדיים, מסורגים, לעתים רחוקות ערוכים בדורים. במספר מינים בסוג לחך העלים ערוכים בשושנת עלים. העלים בעלי-פטוטרות, תמימים, לעתים משוננים כמשור או מחולקים לאונות. עלי-לוואי חסרים. התפרחת דמויית-שיבולת, אשכול או פרחים יחידים בחיקי עלים עליונים. ברוב המינים של המשפחה המורחבת, אך לא במיני הסוג לחך, הפרחים ניכרים ומושכי עין, ולהם עטיף מושלם, הכולל עלי-גביע ועלי-כותרת. לעתים מציעים גמול של צוף או שמן. הפרחים לרוב דו-מיניים ורק במינים מועטים הם חד-מיניים. הגביע עשוי 5-4 עלי-גביע נפרדים, או מאוחים. הכותרת מאוחת-עלים, בדרך-כלל דו-שפתנית, לרוב ניכרות 5 אונות, הפרחים בעלי סימטריה דו-צדדית. פרחי הסוג לחך קטנים ולהם סימטריה רדיאלית (פרחים נכונים). הם עשויים גביע בן 4 אונות רעופות, הנותר יציב לאחר ההבשלה ואינו נושר וכותרת קרומית, מאוחת-עלים, שלה 4 אונות רעופות, צינור-הכותרת ביצני-גלילי. לפרחי משפחת הלחכיים המורחבת 4-2 אבקנים, מאוחים לצינור-הכותרת, לעתים קיימים אבקנים מנוונים (סטמינואידים). כאשר קיימים 4 אבקנים, בדרך כלל זוג אחד גבוה מחברו. ברוב המינים האבקנים ערוכים לסירוגין בין עלי הכותרת. הזירים נימיים, למאבקים 2 לשכות, הנפתחות בחריץ אורך, דרכו משתחררת האבקה. השחלה עילית, עשויה 2 עלי-שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות, שכל אחת מכילה ביצית אחת עד מספר רב של ביציות. עמוד העלי יחיד, נימי, נושא צלקת מוארכת, לעתים קרובות בולט מן הכותרת. הפרי כרגיל הלקט הנפתח דרך המחיצה שבין המגורות, במכסה שבראשו, או דרך נקבים שעל פני שטחו. הזרעים מרובים, זעירים, בעלי אנדוספרם בשרני, המקיף את העובר הזקוף, מופצי רוח. במקרים בהם הפרי אינו נפתח, הוא מכיל זרע יחיד.
הלחכיים נפוצים בכל יבשות העולם למעט באזורים הארקטיים. מינים שונים משמשים בגינון, למשל לוע-הארי, רוסליה (Russelia), פנסטמון (Penstemon) ואנגלוניה (Angelonia).
בישראל מיוצגת משפחת הלחכיים ע"י 12 סוגים וכ-75 מינים, רבים מהם מצויים או נפוצים ואחדים נדירים מאוד.
כתב: דרור מלמד
מקורות:
Albach D., C.Meudt H. M., and Oxelman B. (2005). Piecing together the “new” Plantaginaceae. American Journal of Botany. Vol. 92, pp. 297-315
Cui, H., Li, Z., Wei, L. & Hoggard, R.K. Flora of China, Online Vol. 19, p. 495
Kazmi, S.M.A. Flora of Pakistan, Online
Souza, V.C. (2012). Neotropical Plantaginaceae. In: Milliken, W., Klitgוrd, B. & Baracat, A. (2009 onwards), Neotropikey - Interactive key and information resources for flowering plants of the Neotropics.
Watson, L. & Dallwitz, M.J. (2015). The families of flowering plants: Plantaginaceae Juss. (sensu stricto). Online Version
פינברון-דותן, נ. ודנין, א. המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. (1998). כנה. ירושלים.
